|
||||
|
||||
אני לא "משלם בכל מקרה". ברגע שהמוסד המונהל מקבל *תקציב אמיתי* ומקבל החלטות מה לעשות לפי התקציב האמיתי שלו, אני משלם למה שהמוסד צריך באמת. אם המוסד באמת צריך את ה"מתנדבים" שישלם להם משכורת ששווה את מה שהם נותנים, כולל הכל, אם לא, אז שיפסיק להעסיק אותם. ככה מנהלים עסק. כל עסק. ככה מנהלים גם מדינה מסודרת. אז נכון ש"הכל מגיע מכספי מיסים" אבל אני מעדיף שכספי המיסים שלי לא יזרקו לפח האשפה שנקרא שירות לאומי. בכסף שמעסיקים מאה מתנדבים היה אפשר להעסיק עשרה עובדים אמיתיים שהיו נותנים את הספק גבוהה יותר. ותקציב המדינה, ההכנסות ממיסים, היה גדל (בנוסף, בזמן הזה, ה"מתנדבים" היו לומדים או עובדים בעבודה אמיתית, מרוויחים כסף אמיתי, ומשלמים מיסים אמיתיים. בשורה התחתונה, התרומה של אדם כזה למדינה היא גבוהה בהרבה מאשר איזה "מתנדב', וגם תשומי המיסים שלו'). התפקיד שלי במילואים הלפני אחרונים1 היה לסוע עם נהג מונית ברחבי המדינה. הסבר: המדינה שילמה לי עבור יום עבודה מלא ושילמה לנהג האזרחי על יום מלא כולל נסיעות (ומדובר בנסיעות די ארוכות). הרבה פחות כסף היה עולה למדינה לשלם רק לי, אבל בגלל שתקציב המוניות הוא קשיח (יש ליחידה 5 מוניות לכל יום מילואים כזה), ותקציב הדלק לא, היה עדיף ליחידה שלי לשלוח אותי במונית במקום לתת לי דלק. זה ההגיון של מערכת בה מדובר בכסף של מישהו אחר. אם לכל יחידה צבאית היה תקציב וכל יחידה היתה צריכה להחליט כמה לתת לכל חייל, ואיך לתת לו, אז אם היחידה היתה רוצה את החייל שצריך עוד אוטובוס, היא היתה משלמת לו משכורת יותר גבוהה. אם הפקיד שמציב חיילים היה מקבל החלטות גם על בסיס כלכלי, הוא לא היה שולח חיילים שגרים בחדרה לשרת בבסיס פתוח בדרום ירושלים. המערך ה"מתוחכם" הזה (קוראים לו "היד הנעלמה") קיים בכל מקום עבודה בארץ ובעולם. מתברר שהוא לא כל כך קשה להפעלה, למעשה, הוא הרבה יותר קל משיטת הכרטיסיות או שיטת הנסיעה בחינם או כל שיטה דבילית דומה. אני מקווה שאף אחד כאן לא מעלה בדעתו לתת לכל אזרח לנסוע חינם באוטובוסים. נכון? אז מה, כשהמערך המתוחכם מתקיים בשוק הפרטי והציבורי זה לא מפריע לך? 1 שזה עדיף מהאחרונים בהם הייתי בייבי סיטר של פקיד שהיה בייבי סיטר של מכשיר פקס. |
|
||||
|
||||
אני, לעומת זאת, מעדיפה שכספי המיסים שלי לא ישמשו תלמידי ישיבות. אני גם מעדיפה שכספי המיסים שלי לא יממנו את הפקידה במס הכנסה. אם באמת צריך אותה, שיממנו אותה בדרך אחרת, לא דרך המיסים שלי. איש חרדי, מנגד, יטען שכספי המיסים שלו מממנים אירועי תרבות וספורט לא צנועים ומתקיימים בשבת, שאותם בכל מקרה הוא לא צורך ולא מעוניין בהם. אנשים שלא רוצים להביא ילדים לעולם, ובכלל חברים בתנועה להכחדת המין האנושי מרצון, יכולים לטעון שהם לא רוצים שיממנו טיפולי פוריות, מעונות יום מסובסדים ובתי ספר. מי שרוצה ילדים - שיממן לבדו ובעצמו את חינוכם. מישהו אחר, פציפיסט, מעדיף שכספי המיסים שלו לא ישמשו את צה''ל. |
|
||||
|
||||
זה נכון אבל לא רלוונטי. הבעיה היא לא עם המטרת, אלא עם הדרך. |
|
||||
|
||||
לשמחתי הרבה אותה יד נעלמה יודעת להבדיל בין עיקר ותפל. אף מעסיק מעולם לא שאל אותי מה יהיו הוצאות הנסיעה שלי, גם כאשר היתה לו כוונה מלאה לשלם לי הוצאות נסיעה. אתה רואה הגבלות אישיות על מספר ליטרים דלק היום בהיי-טק ? זה פשוט לא עובד ככה, המחיר גבוה מדי והרמאות קלה מדי. אני לא חולק על הצורך לחייב את המעסיק בעלות האמיתית, אני בעד שיקחו מהמוסד המדובר עוד מאה שקלים על הוצאות הנסיעה של המתנדב (בנוסף למשכורת), אבל רובם המוחלט של המוסדות יעדיפו לשלם עוד מאה שקלים מלהתחיל להתעסק בהוצאות הנסיעה של המתנדבים. עבור אותו מיעוט שלא, הוא נאלץ לשלם את המחיר כי אפילו מתן האפשרות הזו עלול להוביל למצב בו מתנדבים במקום מסויים לא מקבלים את מה שמגיע להם, אנחנו לא בדיוק מדינה שידועה בסדר ובדיקדוק שלה. |
|
||||
|
||||
ברוב חברות ההיי טק היום יש סוג כלשהו של הגבלת ק"מ. לפעמים ההגבלה היא חודשית (נגיד, עד 1,500 שקל בחודש וכל סכום מעל זה יורד מהברוטו) לפעמים שנתית (נגיד, עד 20,000 ק"מ בשנה, ומעל זה הסכום יורד מהברוטו) ולפעמים הסכום של הליסינג בעבור השנה החדשה תלוי (גם) במספר הקילומטר שעברת השנה. זה פשוט כן עובד ככה. כל חברות הליסינג נותנות הצעות עם הגבלה שנתית (15,000 ק"מ, 20,000 ק"מ 30,000 ק"מ וכו'). אבל, שים לב לנקודה החשובה ביותר כאן, המשלם הוא בעל החברה, לא חברת הליסינג. שכל מוסד ישלם עוד מאה שקל, ויקנה למתנדב "כרטיסיית מתנדב". אז זה יהיה הגיוני יותר מהמצב הקיים (אם כי, הרבה יותר הגיוני יהיה שכל מוסד ישלם משכורת מלאה עבור כל מי שעובד למענו). מתנדבים לא מקבלים את מה שמגיע להם, בגלל שעצם העסקתם וההגיון שמאחוריה היא עקומה. אנחנו לא מדינה שידועה בסדר ובדיקדוק שלה, וזאת לא סיבה להעמיק את הבאלאגן. |
|
||||
|
||||
אצלנו יש הגבלה על הק"מ לשנה על פי המרחק בין מקום העבודה למקום המגורים. בפועל אין שום אכיפה. אני חורג בקרוב ל50 אחוזים מהמכסה שלי ללא שום סנקציה ויש כאלה שחורגים אפילו יותר. מצד שני יש לא מעט עובדים שלא מגיעים למכסה. |
|
||||
|
||||
לפני כ-10 שנים, חברה שלי שירתה שירות לאומי באילת. מימנו לה נסיעה אחת בחודש הביתה. אם היא רצתה לראות את משפחתה יותר, היה עליה לממן נסיעה (וזה מה שהיא עשתה). |
|
||||
|
||||
וכמה בנות שמעו על כך ובגלל זה נמנעו מלשרת ? דרך קצרה ארוכה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |