 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב עשה תומר שחשף את אחד השקרים החוזרים ונשנים- צריך להגדיל את תקציב החינוך כדי לשפר את ההישגים. תקציב החינוך בישראל גדול באופן יחסי ומוחלט, וביחס לתל"ג הור הגבוה בעולם המערבי. כשלוקחים בחשבון את הוצאות הביטחון, תשלומי ההעברה והחזרי החובות, שכולם בישראל מאוד גבוהים, גודלו העצוםשל תקציב החינוך הוא כמעט בגדר נס. ואכן, ככל שגדל התקציב יורדות התפוקות. לא רק התפוקות הסופיות של המערכת לא קיימות, אפילו שכר המורים נמוך באופן מגוכח. מה שמעלה את השאלה המתבקשת: איפה הכסף? ובכן, תשובה חלקית ניתן למצוא דווקא בכתבת הארץ על שכר המורים. מצד אחד, מורה בתיכוןלמדעים, עם תואר שני, המשמשת גם כרכזת שכבה מרוויחה 4,860 ש"ח מאידך, כמחצית מעובדי ההוראה מרוויחים כ-8,000 ש"ח ומעלה: מי הם אותם "עובדי הוראה" עלומים? פקידים, מפקחים ושאר ירקות הממלאים את משרד החינוך עד לעייפה. בעית החינוך אינה סדר העדיפויות. החינוך בחברה הישראלית נמצא במקום מאוד גבוה, בוודאי גבוה יותר מאשר ברוב מדינות המערב. אם לא כן, לא היו האזרחים מוכנים לממן את החינוך בכסף רב כל כך. אין ולא תהיה מדינה שבה יש שאיפה לחינוך אקדמי כל כך נפוץ. שבה מניחים שכולם צריכים להיות משכילים. המצב שבו יש הרבה יותר תלמידים בחינוך עיוני מאשר במקצועי הוא חריג ביחס למדינות המערב (היחס הממוצע ב OECD הוא 1:1, עם רוב קטן לתלמידים במוסדות מקצועיים). הנחת היסוד בחברה הישראלית היא שכמעט כולם צריכים להיות משכילים. אם המשתנה הבעייתי וא "ערך הלמדנות" אזי לא מספיק לטעון שהוא נמצא בנסיגה בחברה הישראלית. יראב לנו מר גרינברג הנכבד כי בסינגפור, בצ'כיה בפורטוגל וביוון ערך זה שריר וקיים וכי הוא חזק באופן משמעותי יותר מאשר בישראל. התשובה פרוזאית הרבה יותר- כישלון ניהולי. משך שנים גדלה ההשקעה ויורדות התפוקות (בכלל נדמה שככל שמשקיעים במערכת כסף רב יותר היא כושלת יותר- ע"ע צה"ל)- סימן שהכסף מושקע במקומות הלא נכונים, מנוהל מתוך אינטרסים של גופים משמרי כח- מנגנון משרד החינוך וארגוני המורים. זאת בעיה ניהולית, שנגזרת מבעיה פוליטית- לא תרבותית (כפי שמציע תומר), ולא כלכלית (כפי שיטענו ארגוני המורים). הפיתרון בכלל לא קשור לחינוך, הוא קשור לאימפוטנציה של ממשלות ישראל ולקריסת המערכת הפוליטית, שלא מסוגלת לייצר פיתרונות לאף בעייה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגבי ההשכלה האקדמית. באמת, יש בארץ חוסר איזון בתחום, והמצב הנוכחי, שבו צריך תואר אקדמי כדי להתקבל למשרת פקידות, נראה לי מעוות. כמו שרמזתי במאמר, בהחלט יתכן שיש גם כשלים נוספים, כמו למשל כישלון ניהולי. אבל תירוצים כאלה לא יכולים להסביר את התופעות החזקות שהראיתי: איך הכשל הניהולי הזה הביא להתדרדרות כל-כך תלולה תוך עשרות שנים? והאם בשנות השישים המנהלים בארץ היו מאוד מוכשרים? ניסיתי להראות שיש מתאם ברור בין ערך הלמדנות לבין הצלחה בלימודים, והמתאם הזה גם מגובה ע"י הפסיכולוגיה החינוכית. האם בסינגפור ובצ'כיה ערך הלמדנות מורם על נס? לא יודע, וזה גם לא חיוני להבהרת הנקודה. יכול להיות שבמקומות אחרים יש סיבות אחרות להצלחה או לכשלון. לגבי מה שקרה בחברה שלנו, אפשר להיווכח שהשחיקה בערך הלמדנות היא הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כישלון ניולי אינו ''תירוץ''. זו בד''כ הסיבה ב-הא' הידיעה לכשלים רבים. בסופו של דבר, אופי המערכת הוא במידה רבה פונקציה של המבנה והארגון שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מה שכתבת מלבד הקביעה שהבעיה הניהולית לא נגזרת מבעיה תרבותית. בעיני הבעיה הניהולית נגזרת מבעיה פוליטית שנגזרת מבעיה תרבותית. אותו הדבר תקף לגבי כל הארגונים הציבוריים והמסובסדים במדינת ישראל: הפתרון עובר דרך התייעלות ושינויים אחרים שלא יהיו לרוחם של גורמים שונים במערכות האלו, שלא לומר שיתגלה שרבים מהם פשוט מיותרים, והבראת המערכת עוברת דרך סילוקם ממנה. הבעיה היא תרבותית מכיון שבישראל 2007, אין לממשלה את הכוח הפוליטי להוביל מהלך התייעלות שכזה. אין לה את הכוח הפוליטי הזה מכיון שמהלך כזה ייתפס כשלילי מבחינה ערכית ומוסרית בעיני אזרחים רבים. וזו בעיה תרבותית - ערכית: עם ישראל פשוט לא רוצה לעבוד קשה. התנפחות הדרגתית וקבועה של הפקידות והבירוקרטיה הייתה גם אחד מהגורמים לנפילת האימפריה הרומית. אם המחלה הזו מסוגלת להרוס אימפריה, העובדה שמדינה קטנה כמו ישראל לוקה בה צריכה להדאיג אותנו שבעתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים שמדובר בבעיה תרבותית. הישראלים דווקא ידועים כעובדים חרוצים במגזרים רבים. ישנם פשוט מס' מגזרים שהתרגלו למנעמי המשכורות והתנאים המנופחים, אותם הם מקבלים בלי קשר לתפוקות, ואת זה צריך לשנות. העובדה המצערת היא שקצת קשה לשנות את זה כשאתה נחקר כל היום, וזה תקף כרגע לכל תומכי ההפרטה וההתייעלות העיקריים בממשלה (אולמרט, הירשזון, רמון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה: אני חושבת שאם תשאל היום מורה כלשהו מהו בדיוק תפקידו של המפקח, רבים מהם יתקשו להשיב. ואם יורשה לי להוסיף עוד דבר: התופעה המטרידה של להצניח אל"מים במיל' לתפקיד של מנהלי בתי ספר היא ממש שערוריה. ועוד דבר אחד לתומר: התמונות מד-הי-מות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |