בתשובה להאייל האלמוני, 19/03/07 13:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רפואה היא בראש וראשונה מקצוע. הרוב המכריע של הרופאים עוסקים בעיקר במקצוע הזה, ורק באופן חלקי (אם בכלל) במחקר רפואי. המקצוע הזה דורש הכשרה אינטנסיבית ברמה גבוהה (כזו שלא ניתן לבצע מחוץ לאוניברסיטה). מי אמור לדאוג לחינוך הרופאים של העשורים הבאים, אם לא האוניברסיטאות? ולפי מה הן אמורות להתחשב כשהן מתכננות את מסלולי הלימודים של הרופאים, אם לא לפי הצרכים של מדינת ישראל בתחום הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האוניברסיטאות בארץ (אני לא יודע איך זה במדינות אחרות) ממלאות שתי פונקציות, מחקר והכשרה מקצועית. בתפקידם כמכשירות מקצועיות, הן אמורות לדאוג להכשרה של הרופאים (והמהנדסים ועורכי הדין וכו'). כשהן מתכננות את מסלולי הלימודים של הרופאים הן אמורות להתחשב במה שצריך לדעת "רופא" במדינת ישראל במאה ה-21. איך נכנסים לכאן הצרכים של המדינה? מה זה בכלל הצרכים של המדינה? איך מתחשבים בדבר כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת בעצמך "במה שצריך לדעת "רופא" *במדינת ישראל* במאה ה-21" - כמה רופאים צריך ? באילו מקצועות יש לשים דגש (האם הבעיה העיקרית פה היא סרטן או התאבדות) ? מה יהיה אופי העבודה (רמת הציוד, כמות הפציינטים לשעה) ? כל אילו יוצרים מאפיינים מובהקים של מה צריך להיכנס לתוכנית ומה לא. אין דינו של רופא (מערבי כנראה) בסודן, שצריך לטפל בהמון חולים במעט זמן ואמצעים כדינו של רופא משפחה בצריפין, שמשה בא לקחת את המרשם שלו בשמונה ואחריו הוא חופשי עד שתים-עשרה. אפילו בתוך העולם המערבי ישנם פערים אדירים, בארה"ב למשל, עבור אותם סימפטומים ילקחו הרבה יותר בדיקות (בין היתר בגלל חשש מתביעות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע מה כתבתי. ולא ברור לי איך מה שאתה כתבת עונה לשאלות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך, מישהו כבר חשב על שתי הפונקציות, ולכן קיימים שני מסלולי לימוד: מקצועי - רפואה, נושא הדיון שלנו מחקרי - מדעי הרפואה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד למדעי הרפואה, זה בסך הכל תואר ראשון בביולוגיה עם נטיה לכיוון האדם, תואר ראשון מצויין אבל רחוק מאוד מהכשרה ממצה או אפילו בסיסית לחוקר. אם כבר אז ראוי להזכיר את התוכנית המשולבת MD/Ph.d, שנותנת בסיס רחב תוך נסיון לאפשר לרופא לשלב מחקר בעבודה שלו כבר משלבים מוקדמים יחסית. ראוי גם להזכיר שבכל מחקר בבני אדם בארץ שמצריך הלסינקי, החוקר הראשי חייב להיות רופא מכוח החוק. זה לא אומר שהכל צריך להיות תכנון שלו, סביר להניח שלא, אבל הוא חייב להבין את כל ההשלכות האפשריות של הטיפול על החולים שלו ולקחת אחריות כוללת על מהלך הניסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. מדעי הרפואה, לפחות באוניברסיטת תל-אביב, נמשכים לתואר שני ושלישי. בוגרי תכנית זו, הניתנת ברוב, אם לא בכל בתי החולים גם בארצות הברית בהם מתבצע מחקר, ממשיכים למחקר פוסט-דוקטורט באותן מעבדות אם הם רוצים ולקריירה מחקרית. זו תכנית שלמה של לימודי ביולוגיה בהקשר (לפעמים מיידי, לפעמים קלוש ולעתים לא קיים) רפואי. תכניות אלו, אגב, מעניקות הכשרה רחבה ביותר מתכניות MD\PHD יוקרתיות (השווה, למשל, את מספר שנות ההכשרה המדעית והמחקרית ונסיון המחקר של הבוגרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין תוכנית המשכית אחת במדעי הרפואה מתואר ראשון לשלישי, אני קצת מכיר את התוכנית ואת הבוגרים שלה, רוב בוגרי התואר הראשון לא ממשיכים במסגרת התוכנית וביצוע תואר מתקדם במדעי הרפואה לא מותנה בתואר ראשון במדעי הרפואה. כלומר ישנה הפרדה בין תואר ראשון לתארים מתקדמים במדעי הרפואה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |