|
אין הרבה מדי כאלה.
בשנת 1995, לפני רצח רבין ותחילת קריסת הסכמי אוסלו, אמרו כ-60% מהערבים בישראל כי ההגדרה "פלסטיני-ישראלי" או "פלסטיני בישראל" מתארת טוב או טוב מאד את זהותם האישית. כ-31% אמרו כי ההגדרה "אזרח ישראלי" היא הזהות החשובה ביותר שלהם, לעומת 21% שאמרו כי היותם פלסטינים חשובה יותר ו-45% שאמרו שדתם היא הזהות הראשונה במעלה 1. אפשר לראות את זה בתור "ישראלי מנצח את פלסטיני", אבל אפשר גם לראות את זה בתור "מוסלמי מנצח את שניהם". וזה בזמן שהסקר כלל, למי שהתוצאות נראות לו אופטימיות מדי, גם את האוכלוסיה הדרוזית, הצ'רקסית והנוצרית. מן הסתם אלה היטו אותו לטובת ההזדהות עם ישראל ולרעת ההזדהות עם הפלסטינים.
מאז קרסו הסכמי אוסלו, התחילה אינתיפאדה חדשה, נתניהו ושרון היו ראשי ממשלה, ליברמן הפך לדמות בולטת בפוליטיקה הישראלית, האסלאם הלאומי בן דמותו של החמא"ס והתנועה האסלאמית התחזקו, וכמובן השבר של אוקטובר 2000. ניסיתי2 לחפש נתונים עדכניים יותר, אבל לא הצלחתי למצוא בשלוף. מהזיכרון אני יכול רק להעיר שהמגמות אחרי 2000 הן אכן לרעת ההזדהות עם ישראל.
-------------------------------- 1 - המגמה משנות החמישים היא לטובת הלאומיות הפלסטינית וגם לטובת האזרחות הישראלית, אגב. בעיקר על חשבון הלאומיות הכלל-ערבית שכמעט נעלמה מאז. 2 - קצת.
|
|