|
בסוף השבוע הראשון שלי ברובאית, באחד הערבים, הצעירים נקראו לחדר של הותיקים. שם ישבנו וערכנו מעין ישיבת מחלקה ללא מפקדים. כמה בדיחות והרבה זיבולי מוח. אחרי שזה נגמר, הותיק שניהל את הישיבה הודיע לכולם שעכשיו נותר רק עניין אחד אחרון לטפל בו כשחיוך ערמומי על פניו. חיוכים דומים הופיעו על פניהם של שאר הותיקים. אחד החיילים הצעירים בפלוגה ביצע עבירה. העבירה של אותו צעיר הייתה רישום של השם של מחלקה אחרת בפלוגה על התיק שלו.
בתוך מספר שניות אותו צעיר נתפס ע"י שאר חיילי המחלקה, רותק אל הרצפה בפישוק רגליים, מכנסיו הופשלו, וקנה של מאג הוחדר לפי הטבעת שלו ע"י הותיק שניהל את הישיבה, לקול צהלות וקריאות שמחה של שאר חיילי המחלקה. לא עמוק. רק בערך. אולי בעצם לא הייתה ממש חדירה. אני לא יודע אם זה באמת משנה.
התופעה הזאת הייתה חוזרת על עצמה אחת לחודש לערך. ברוב המקרים לא הייתה שום סיבה מיוחדת. סתם שעמום. או סאדיזם. או חוסר פופולריות של הקורבן. או יומהולדת של מישהו.
את השנה ושמונה הנותרות שלי בפלוגה ההיא בילתי בנוסף לאימונים, שמירות, מטבחים ומסדרים, גם בניסיון תמידי לשמור על הבתולים האחוריים שלי. מה שכמובן הפל אותי אוטומטית לאאוטסיידר, מכיון שסירבתי לעבור את טקס ההשפלה/קבלה הנ"ל ולהיות "אחד מהחבר'ה". העניין הזה בתורו השפיע על כמות השמירות, המטבחים, המסדרים ושאר מיני מטלות מאוסות שהייתי צריך לבצע כצעיר. עד שהגעתי לותיקות. ואז הייתי סתם מנודה.
אני מקווה שאתה מבין למה אני חושב שהרשימה שלך חלקית בלבד.
|
|