|
ארוך, מייגע, ולוקה בכשלים לא מעטים (למרות שהמסקנה הסופית שלו נכונה. אבל ניתן היה לפרוש אותה על מאמר בן 4 פסקאות).
רציתי להעיר על שני כשלים חמורים במאמר. 1. פרי מתלונן שהשופטות (כך!) אינן מבינות בפסיכולוגיה וספרות. לטעמי הוא הפגין חוסר הבנה במקצוע השפיטה. מקצועו של שופט הוא *להכריע*. הוא קובע את האמת המשפטית. וברוח זו עליו לכתוב את פסק הדין. פרי מתהולל כמוצא שלל רב על השפה ההחלטית שבה כתוב פסק הדין - למרות שהוא מבוסס רק על סיפורים מעובדים. האם פרי קרא פסקי דין אחרים? אין בכתבתו שום השוואה עם עבודה משפטית אחרת. 2. פרי נוהג באופן לא הולם כלפי הקורא כאשר הוא מתחייב להשתמש רק בראיות שהוכרו כקבילות ואמינות בבית המשפט, אולם חוזר ומנופף בהם במהלך המאמר. הוא מתהדר בניסיון לחבר סיפור קוהרנטי יותר מהסיפור של השופטים, תוך שימוש באותן עובדות מוסכמות. אולם בפועל, הוא מזכיר מדי פעם עדויות שנדחו על-ידי בית המשפט, מראה כיצד יש בהן לחזק את עמדתו, ומיתמם לומר שהוא לא עושה זאת.
(ועם זאת, הסיפור של פרי נראה לי הולם יותר את העובדות)
|
|