|
||||
|
||||
הייתי אומר שזה תה שלא שווה להכין אותו. מה אתה אומר, סמיילי: יכול להיות שמוסד מחלקי התה נעלם יחד עם המצאת הטכנולוגיות של הקומקום החשמלי ושקיק התה האישי, המאפשרים להכין כוס תה אינדיבודאולית תוך שניות לספל במקום תוך דקות לעשרים ספלים באמצעים המסורתיים של קומקום, כיריים, ושק עלים? |
|
||||
|
||||
במקום שבו למדתי ועבדתי לפני 35 שנה, אונ. ת"א, היה מיחם חשמלי שבו היו מים חמים-על-סף-רותחים כל היום. לא ייאמן: גם שקיקי תה כבר היו אז, ומי שרצה הכין לו כוס תה תוך שניות. |
|
||||
|
||||
נו, והיה מחלק תה? |
|
||||
|
||||
לא, לא היה בו צורך. קצת אחרי כן עבדתי תקופה קצרה גם במקום הסתדרותי. במקום ההסתדרותי היה מחלק תה ותיק שנשאר שם, עד כמה שהבנתי, בעיקר משום שבתנאים ההסתדרותיים של אז אי אפשר היה לפטר אותו, וגם לא להעביר אותו לתפקיד אחר היות ובהעברה זו היה משום ''הרעת תנאי עבודה''. יש לשער שהרבה מחלקי תה נשארו במשרותיהם לאחר שטכנית כבר לא היה בהם צורך, בדיוק מסיבה זו. כך גם בעבודות אחרות שיכלו כבר אז להיות מוחלפות במכונות, בתחכום אלקטרוני וכו', אבל באותה תקופה ועדי העובדים לא הניחו לזה לקרות. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מתי ואיך נולד המוסד הזה. היו בארץ זמנים ומוסדות בהם להעסיק עובד היה ערך בפני עצמו, גם אם העובד לא מביא תועלת שוות ערך למעסיק שלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |