|
||||
|
||||
הקינטור לא היה אד-הומינם. הוא היה ספציפית לתגובה הזו, בהקשר של המאמר הזה. היא הייתה בלתי רלוונטית להחריד. זה, כמובן, מעבר לעובדה שאני לא מקבל את הטענות שלך כנגד אותם ציטוטים, ולגמרי מעבר לעובדה שדיוני בין-לאדן יצאו לי מכל הנקבוביות, ואני ממש לא רוצה עוד אחד מהם כאן. ואני מצטער שההומור שלי לא עבר היטב. |
|
||||
|
||||
ודאי שהקינטור היה אד-ליאור ולא אד-מלבן, וככזה נתפס בצורה פוגעת. דבריי התייחסו ספציפית למושג הקטסטרופיזם שהוגדר במאמר ולהערה בהקשר אליו בגוף המאמר, אבל רלבנטיות היא בעיני המתבונן. אם יש לך מה לומר לזכות הציטוטים אתה מוזמן לשתף אותנו, אם לא כאן אז תחת הדיון הרלבנטי בעיניך. כדבריך, "נטייתו של מר מאן לפרשנות פסיכולוגיסטית של הסוציולוגיה היא מטרידה לא רק משום שהיא בד"כ אינה מלווה בהוכחות קונקרטיות (או אפילו הסברים ברורים), אלא גם משום שהיא פסקנית בצורה שאינה נשמעת סבירה כאשר אובייקט המחקר, לכאורה, הוא פרטים ולא החברה כולה." |
|
||||
|
||||
על מה לכל הרוחות והשודדים אתם מדברים ?! |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הא! הוא עשה לי את אותו הדבר. אם הנושא אינו תגובה ישירה למאמר אלא מטה-תגובה שמסבירה את הסיבות למצב המתואר מיד ישאג האריה היקה... לעומת זאת, סיגנון כתיבתו החביב מפצה על כל מגרעותיו... (אם כי, כפי שכבר הסברתי והמחשתי זה מכבר, סיגנון הוא בעדיפות נמוכה אצלי, וכן, זה היה קינטור אד-דובי :-)) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |