בתשובה לעומר גולדמן, 26/01/07 12:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היהודים באתיופיה הם דווקא דוגמה מובהקת לטענותי. הם לא קיימו מצוות במובן שאתה מכיר; הם לא הכירו כלל את ההלכה. אותו מאפיין שאתה טוען שהיה היחיד שחיבר את חלקי העם לא היה משותף להם. הסיבה היחידה שעולי אתיופיה נחשבים ליהודים היא שהם ראו עצמם כיהודים והיהודים האחרים רואים אותם כיהודים. מי שהתנצר נבלע, אבל מה זה מוכיח? ראשית, מי שהתנצר נטש גם במודע את התרבות והזהות וזו גם הסיבה שהגויים רוא בו חלק מהם; שנית, כאן בארץ אתה רואה אנשים שכבר ארבעה וחמישה דורות אינם מקיימים מצוות ואינם נטמעים. עובדה. דעתך היא שזה לא העיקר. דעת הרמב"ם, למשל, היא שקיום מצוות הוא לא העיקר והעיקר הוא עיסוק בתאולוגיה. במורה הנבוכים הרמב"ם משןןה את אלה שמקיימים מצוות ואינם עוסקים בתאולוגיה למי שנמצא בחצר הארמון ואינו נכנס פנימה. מבחינתו המצוות הן רק הכנה נפשית לעיסוק הזה. אבל, כמובן, מיהו הרמב"ם שיקבע מה עיקר ומה טפל ביהדות כשאתה כבר קבעת שהמצוות הן העיקר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כתבתי למעלה, ל"ישראל סבא", שהעובדה שהאתיופים נשארו מחוייבים להלכה, קובעת את ההתייחסות אליהם. זה שבגלל קשיים טכניים הם לא יכלו לדעת לאן התפתחה ההכלה של שאר היהודים זה משוה אחר. עניין ההתנצרות מוכיח שמי שלא נשאר מחוייב לדת לא נשאר מחוייב לעם היהודי, כתבתי גם שלא חובה להתנצר שבשביל לא להיות מחוייב לדת. היהודים החדשים אמנם לא נטעים על אף עוזבם את הדת, אבל אני מנסה לטעון שהם גם לא יהודים במובן המסורתי של המילה. את הרמב"ם הזה אני לא מכיר, אתה יכול לתת מקור? תשמע משנה (נראה לי אבות, לא סגור, הציטוט לא מדוייק): "ארבע מידות ביושבי בית המדרש: הולך ולא עושה- שכר הליכה בידו לא הולך ועושה- שכר עשייה בידו לא הולך ולא עושה- רשע הולך ועושה- צדיק" בכל מקרה אני בספק אם זה רלוונטי, כי היהודים החדשים גם לא מתעסקים בתיאולוגיה של היהדות, הם פשוט אתאסטים. או לפחות יכולים להיות אתאיסטים בלי שזה יפגע ב"יהדותם". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |