 |
אסתי,
היות שאת מביאה כאן סקר,אני רוצה להזכיר מה היתה הטענה המרכזית של המאמר. הטענה היתה שלאמריקני המצוי (אפשר להוסיף, אם אינו מוסלמי) דעה שלילית על ערבים אך אין היא משתקפת היטב בסקרים ובביטויים אחרים של דעת הקהל האמריקנית.
את הסתירה הזו לכאורה יישב "משל הקרעפלאך". הוא הסביר שאם פורטים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לפרוטות, כגון השאלות המוצגות בסקר שהבאת, יכולים לקבל תשובות שסותרות לכאורה את העוינות לערבים ואת האהדה (היחסית) לישראל. כך לדוגמא נכתב במאמר בפירוש ש"אם תשאל את האמריקני המצוי האם מגיעה לפלסטינים מדינה הוא ישיב -בטח שמגיעה".
הוא משיב כך משום שהוא מאמין בעקרון ההגדרה העצמית ואם מבודדים את שאלת "המדינה הפלסטינית" מכל היתר, הוא אינו ממהר מיוזמתו לצרף אותה במחשבתו למסכת הכוללת של הסוגיות הקשורות בסכסוף הישראלי-פלסטיני ובפרט לשאלה האם הקמת מדינה פלסטינית, זכות השיבה וכו' מסכנים את עתיד קיומה של מדינת ישראל. ולכן איני מתפלא ש-57% מיהודי ארה"ב תומכים בהקמת מדינה פלסטינית. מה עוד, שבשבועות האחרונים גם פרס גם שרון וגם בוש מדברים בזכות הקמת מדינה פלסטינית, ולכן אין להתפלא על הנתון הזה כלל. להערכתי, לו היו שואלים את תושבי ישראל: "בהנחה שהקמת מדינה פלסטינית לא תפגע בביטחונה של ישראל ההיית מסכים להקמתה?" אני מניח שהתשובה היתה חיובית אצל אחוז גבוה עוד יותר, כפי שהיה לפני שנה טרם פרוץ המלחמה (למיטב זכרוני זה הגיע אף ל-80%).
אני חושב שלאור "עקרון הקרעפלך" ניתן להסביר גם את יתר נתוני הסקר שהצגת.
אנסה להוסיף פרשנות לעובדה שאחוז גבוה מיהודי ארה"ב מביעים רצון למעורבות אמריקנית ואף לנכונות למחלוקת עם ישראל כדי להגיע ליציבות ורגיעה בארץ הקודש.
אחוז זה גבוה בהרבה מאחוז המצדדים במדינה פלסטינית. מדוע? להערכתי זה נובע מהערכה שהאינטרסים של ישראל מחייבים רגיעה כזו גם אם תהיה כפויה (שלמה בן עמי מחזיק אף הוא בדעה זו).זה נובע מהאמונה - הנאיבית להערכתי -שארה"ב עדיין מסוגלת להכתיב רגיעה איזורית (הרי הדבר הצליח בבוסניה, למשל).
אך יש כאן מרכיב נוסף, ובכך היהודי האמריקני יוצא (בהקשר זה) מגדר האמריקני המצוי. ליהודי האמריקני יש בעייה של נאמנות כפולה, לארה"ב מצד אחד ולישראל מצד שני. הבעייה הזו אינה חדשה, היא עלתה במלוא חריפותה בשנת 1947 כשעמדה על הפרק הקמתה של מדינת ישראל. הניו יורק טיימס, למשל, עיתון בבעלות יהודית קבע שאין להקים מדינה יהודית כי אין מקימים מדינות על בסיס דתי. מו"ל העיתון זולצברגר, נמנה עם חוגי היהודים הוותיקים בארה"ב, חלקם יוצאי גרמניה. להבדיל מיהודי מזרח אירופה בארה"ב, החוגים הוותיקים חששו מאוד באותה עת מעניין הנאמנות הכפולה, ואולי קשה להאמין, אך הם עסקו בפעילות פוליטית למניעת הקמת מדינה יהודית מחשש שניגוד אינטרסים בין ארה"ב למדינה יהודית יפגע ביהודי אמריקה.
עד שנת 1967, שמרו יהודי ארה"ב על פרופיל די נמוך באהדתם לישראל מכיוון שיחסי ישראל-ארה"ב לא היו מי יודע מה (זה היה עידן ירח הדבש עם צרפת). אהדת יהודי ארה"ב לישראל בגלוי ובממדים גדולים קיבלה תנופה רק אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים. אולם בכל עת, מתיחות בין ישראל לארה"ב מכניסה את היהודים האמריקנים ללחץ "בעיית הנאמנות הכפולה"(פרשת פולארד זעזעה אותם).
דוגמא מהזמן האחרון זכורה לי היטב. בעל הטור, תומס פרידמן, יהודי כמובן, מצדד בדרך כלל בישראל (ואף שהוא מזרחן ומכיר היטב את העולם הערבי הוא עוין למדי למשטריו, וטוען שהערבים אשמים בתחלואיהם ולא אמריקה). אולם ביום שנאם שרון את נאום צ'כוסלובקיה שלו, היתה התגובה של פרידמן כמעט היסטרית. הוא ממש *בחר לא להבין* את דבריו של שרון (שכוונו לכך שעל ארה"ב לא להפקיר את ישראל על חשבון בניית הקואליציה), וממש אפשר היה לחוש איך הוא מנסה להתנער - בלי כל פרופורציה - מכל הזדהות עם ישראל בהקשר זה ואף סילף את דברי שרון (למרות שאני בטוח שהוא הבין בדיוק למה שרון כיוון). זה זכור לי מפני שכאשר קראתי את מאמרו אמרתי לעצמי, הנה החרדה היהודית מפני בעיית הנאמנות הכפולה, מבצבצת לה.
הסקר שהצגת חושף להערכתי, בין השאר, את החרדה של יהודי אמריקה מניגוד אינטרסים בין ארה"ב לישראל בגלל נושא הקואליציה, ואפשר שהוא משקף את רצונם העז של יהודי אמריקה שהניגוד הזה יתחסל כבר, ואם זה כרוך במעט לחץ על ממשלת ישראל זה ממש לא נורא, החרדות של יהודי הגולה נוראות הרבה יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש