|
||||
|
||||
אכן, השאלה המעניינת היא כמה עיתונאים היו באים וכמה זמן אוויר הייתה מקבלת המתלוננת לו הייתה מחליטה לחשוף הכל בשידור חי אל מול פני האומה. (אני לא בטוח שמותר לה לדבר בכלל - לא היה פעם דבר כזה, סוב יודיצה? או שביטלו אותו?) |
|
||||
|
||||
היה פעם ולא ביטלו אותו. היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש לפנות לעו''ד מנחם מזוז, משרד המשפטים, ירושלים. |
|
||||
|
||||
אותי דווקא מעניינית השאלה כמה עיתונאים היו מגיעים אם גילה קצב הייתה מארגנת מסיבת עיתונאים משותפת לה ולכל המתלוננות... ברצינות אני חושב שקצב מעניין יותר. סיפור הנפילה שלו דרמתי ועם פוטנציאל להמשכים דרמתיים גם בעתיד. המתלוננת, בכל הכבוד, מעניינת רק מפני שאולי יש לה דברים מעניינים לומר על קצב. |
|
||||
|
||||
למתלוננות יש סיבות טובות מאד לא להיחשף. אם הן עברו תקיפה מינית, זה לא בדיוק דבר שנעים לספר עליו לאומה וגם לא דבר שנחמד שידעו עלייך כשאת הולכת ברחוב. מהבחינה הזו יש לנשיא יתרון מובנה: הוא כבר מפורסם, אין לו בעיה להיחשף - למעשה יש לו בעיה אם לא ייחשף ויגיד כל מה שיש לו. מצד שני, למתלוננות יש יתרון מובנה בכך שנטייתנו הטבעית היא להאמין לאנדרדוג ולא לבעל השררה, לטוענת שהותקפה ולא למי שטוען שלא התקיף. בכל מקרה, מבחינת התקשורת יש כאן סיפור גדול מספיק כדי לשלוח עיתונאים גם אם הכלב של קצב יחליט לפתוח את הפה ולנבוח (ובימים האחרונים היה נדמה שהיא אכן טרחה לעשות גם את זה). |
|
||||
|
||||
כנראה שחוק סוב-יודיצה חל רק מרגע שמתחיל המשפט: אבל זה חסר תועלת, בפרשיות ששומעים עליהן הכתבות חורצות דין הרבה לפני המשפט, וגם במהלך המשפט לא מקפידות עליו (נדמה לי שראיתי מאמרי דעות לגבי פרשת רמון גם לאחר תחילת המשפט). אם החוק היה מלא (אין לדבר על הנושא מתחילת החקירה) והיה נאכף, גם לנשיא אסור היה לדבר על התביעה. שאלה מעניינת אחרת - מדוע הנשיא לא נהנה מאותה חסות כמו התובעת? מדוע לא מוצגת תמונת קוביות ותחתיה השם "הנתבע מ"'? (או אולי "הנשיא מ"'?) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |