 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר עיון מעמיק מעט יותר, אך בהחלט לא ממצה, דומני כי ביכולתי לעמוד כוונתו של הטקסט. אני אומר "כוונתו" ולא "טיבו" שכן בעוד אני מצליח לזהות כוונה הרי שהטקסט נוטה לערפל אותה ולטשטש אותה כשהוא משתמש בביטויים אשר, מה לעשות, לא כל כך מוצלחים. ברור כי השיר שלנו עוסק בתיאור של נוף: דמות צועדת בשעת הזריחה.שימו לב לצורה המעניינת שהמידע נפרש לאורך הטקסט, כלומר לסדר המסירה: השחר פושט, אחריו האלון מתכהה ואחריו שירי ערש על הצועדת. מה שיפה פה הוא צורת החיבור של הו' (ואלון, ועליו): הו' הזו יכולה להיות גם ו' של "וגם" כלומר הם קיימים באותו זמן ורק נמסרים בזה אחר זה, אולם סדר הדברים המתוארים מצייר לנו תמונה כאילו הדברים קורים ברצף: השחר פושט ואחריו כתוצאה מכך האלון מתכהה ולידו הדמות הולכת. כלומר נוצר מצב של רצף בעוד שלמעשה אין זה כך: הרי השחר לא עולה במהירות כה רבה עד שהאלון מתכהה תוך שנייה. זה לוקח כמה שעות אבל כאן זה נראה כמתרחש ברצף. תורם לכך גם סדר ארגון הדברים מלמעלה למטה: שחר, אלון, צועדת (מתחת לאלון או לידו מן הסתם). הדברים נראים כנוצרים ברצף וזה כמובן תורם מאוד לתחושת החיות, כי, כמו שכולנו יודעים, הלשון היא מדיום ליניארי המעדיף רצף על מרחב. לאחר שנוצרה התמונה הראשונה ויש לנו כבר אותה לנגד עינינו יש חזרה לשמיים: ירח גוון פניו, דהיינו משתקף בלחייה של הדמות. תיאור קצת מוזר אלא אם כן הדמות עשויה מפלסטיק נוצץ וגם אז קשה האמין שהריח ישזוף פניו השלמות בלחי קטנה אחת. אבל בלי קשר, גם הירח הזה שוקע מלמעלה למטה כמו צורתו של הבית הקודם. שוב נוצר של דחיסת אירועים. הירח הרי שוקע שעות(אם אפשר בכלל להגדירו שוקע, הוא יותר נמוג לטעמי) אבל הדמות לא הולכת שעות. כל המציאות מתכווצת סביב הליכתה של אותה דמות ומעניקה לה מרכזיות מכושפת משהו. הדימוי המסיים את הבית השני ארוך מאוד ודי פוגע ברצף לטעמי. גם הצבע כתום, לא רק שאינו אמיתי, הוא קצת מפר את צבעי השחר האפלים. הבית השלישי גם הוא בסדר של למעלה למטה: אפר לילה (כנראה טל), ריחות, דמות ששואפת אותם. שוב,הכל מתארגן סביב אותה דמות הצועדת חרש על הקרקע. מסעה כבר נראה ארוך למדי שכן הוא נמשך כל השיר אבל אינו כזה. פשוט כל הטבע מתרכז סביבו. אותה דמות הצועדת שואפת את ניחוח האלון כש"עפעפיה גשומים". כמובן שהביטוי מקבל פה משמעות אחרת מאצל אלתרמן שכן פה אין העפעפיים בגדר מטפורה ל"עלי הצמרת" אלא עפעפיי אמת, מדוע הם גשומים? בכי? הצטברות של טל? דלקת עיניים חמורה? גשם היא מילה קצת גדולה על עפעפיי אדם הייתי אומר. בכל מקרה בסוף השיר אני נתקלים בנשף שפתיה. שפתיה מסיים תהליך נוסף של התמקדות בדמות: קודם היא דמות צועדת, אחר כך אנו עדים ללחייה ואחר כך אנו רואים את שפתיה ולא רק אלא את הנשף שלהם, הנשיפה (זוהי משמעות אחת של הצירוף). כלומר תהליך ההתמקדות פה הוא כפול: מלמעלה למטה ומעינינו כצופים אל הדמות. דמות אשר, שימו לב, נשארת דמומה ומסתורית, כהה מן הסתם של החושך ששורר עדיין. השורה המסיימת מסבירה את אופייו של השיר: מקיץ את שנתי הוא בעל משמעות כפולה. כפי שנטען פה למעלה, מקיץ פירושו שם קץ כלומר מעורר מן השינה. כלומר כל התיאור הוא חלום והתקרבות הדמות אל עיני החולם-צופה עד כי הוא רואה את שפתיה מעירה אותו. כנראה נשיפתה עושה כן. מאידך מקיץ את שנתי פירושו מעורר את שנתי להבדיל ממעורר אותי משנתי. כלומר נשף שפתי הדמות מעורר שינה. כמו כן ישנה פה קרבה למעורר משינה. המשמעות הראשונה - שם קץ לשינה - היא המתאימה פה לראייתי כי היא המסבירה את השיר כולו: תיאור של חלום. אחרת מה הקשר בין הדמות לשינה שלי? עם זאת, המשמעויות המסולקות של השורה המסיימת עדיין קיימות ברקע ולמעשה תורמות לכפילויות המאייפנות את השיר שעליהן אעמוד כעת. זכר השחר הוא סוף השחר ולא ראשיתו ואינו פושט כי אם מצטמצם עם עליית השמש במלוא עוזה. ירח אינו שוקע כלל כי אם פשוט נמוג במרחק ומיטשטש. לליל יש טל ולא אפר שהוא ההפך המוחלט שלו: חול מחניק מול טיפות מים טהורות. מעפיץ אינו "מפיץ" ואף אינו דומה למפיץ. לפי המילון "עיפוץ" הוא כאשר צמח בונה ריקמה סביב איזה ביצה של חרק שמושתלת בו. אבל זה דומה למפיץ בצליל ומתאים למשפט במשמעות של מפיץ אבל גם במשמעות האמיתית שלו: עוטף את העולם בריחות. ניחוחות אפלים - סינסטזיה נפלאה בעיקר כאשר אפל מתאים לא רק בדרגה של אור אלא גם כמשהו לא ידוע, מסתורי, וזוהי אוירת הליל שם. נשף השפתיים - נשף הוא: לילה. נשיפה. מסיבה. כל השלוש מתממשות בשיר הזה: הלילה קיים סביב הדמות, נשיפתה נובעת משפתיה ומצטרפת למאפיינים הבודדים שלה: לחי ושפתיים. מה פשר הכפילויות האלה? המשמעויות הנוספות לכל צירוף כפול דומות באופיין האפל, הסותר את העולם, המעיד על מציאות שונה משלנו: ירח ששוקע כמו השמש, זכר שחר במקום תחילת השחר, שירי ערש לפנות בוקר ולא לפנות ערב (אה, שכחתי את זה למעלה), אפר של מוות במקום טל, ניחוח אפל במקום ניחוח חי של בוקר. אולי מטרת הכפילות היא הענקת אופי סוריאליסטי משהו לעולם המתואר פה, אופי של חלום שמובחן רק בדיעבד, לאחר השורה המסיימת. אולי גם אוירה מאיימת משהו, מבשרת רעות. חלום שיש לפרש אותו שכן הדמות אינה אומרת דבר אלא רק צועדת לכיוון הצופה החולם. ריבוי תיאורי הטבע מול מיעוט תיאורי הדמות הופך אותה למסתורית, ללא ידועה. משהו זר המתקרב אל הצופה עד כי הוא מעיר אותו משנתו ולכן גם תם השיר. עם זאת ולמרות כל האמור לעיל, אני מוצא את הכפילויות בשיר לא מספיק חלקות וטבעיות וייתכן מאוד שהן ופירושן הן פשוט פרי מוחי ואינן מבוססות דיין בטקסט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין ''נשף שפתיה''- יש פה מעבר יפה מהשינה אל ההתעוררות. הצועדת שואפת את ריח האלון בשורה הקודמת, ואז, כשהיא נושפת אותו, הריח מעיר את החולם. כמו שקורה גם במציאות, כשריחות או צלילים מהסביבה מתערבים בחלום, ולפעמים מקיצים את הישן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |