 |
מעניין. נראה כי כסובייקטים מטעם המסגרת החברתית קל לנו להיענות לחובות בחסותן של אידאולוגיות גדולות. נראה גם כי מתחרותיה של הקפיטליזם פשטו את הרגל, והותירו גן עדן חסר מחוייבות, שמאבד את המוקד התקשורתי וירטואלי שלו.
קליינברג מזכיר את התפיסה הסטואית שבהחלט דורשת את כיבוד הנורמות החברתיות גם במסגרת מאבק בהן. אפשר לראות את מותו של סוקרטס מזוית זו, הוא נאבק נגד קונסטרוקציה חברתית שבצילה לא רצה לחיות, אך הימלטות מתוצאות המאבק הייתה מביאה לחידלון הדבר המכובד עבורו נלחם ובשלו כדאי היה להיות סוקרטס. בבחינה זו מותו היא נצחונו וזהו דבר שהסטואה מדגישה.
במסגרת החשיבה הסטואית עולה הנקודה האקזיסטנציאלית: האדם הוא סוליסט חברתי. במידה והוא מודע מספיק הוא יכול לבחור את ערכיו במסגרת החברה, ולהילחם עליהם.
מהיחס המוזר הזה עולה שאלת המין. האם בכלל ניתן לומר שיש מין אנושי שתכונותיו ניתנות להרמוניזציה במסגרת חברתית כלשהי, או שמא החברה היא מסגרת פשרה בין יחידים, שקיבוצם למרות היותו הכרחי (יצור חברתי), נתחם בקווים שרירותיים (בשל חוסר טבע אנושי בסיסי ומשותף אליו יש לכוון)? ומה מקומו של הקפיטליזם לאור התשובה הנבחרת?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש