|
||||
|
||||
אני חושב שלשנינו לא נותר אלא לחזור שוב ושוב על דברי עצמנו, ובאמת אין טעם להשיב ולהגיד ממש אותם דברים, אבל איני יכול להתאפק מלשאול שאלה אחת: מניין אתה יודע שצרפת תומכת במשטר בסעודיה ? אתה יודע צרפתית ? אגב, אני יודע ערבית ברמה של מי שלמד פעם בתיכון שנתיים שפה זו. אבל אין כל קשר בין הידע הזה ובין הנושאים שבויכוח. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לאילו חומרים נחשפת שנוגעים לאיסלאם. אני קראתי דברים רבים שקשורים למעמדה של ישראל בעולם ולמדינות שתומכות בה. מה קראת בנוגע לאיסלאם? |
|
||||
|
||||
כבר עניתי על כך. קראתי המון ידיעות שקושרות את האיסלאם בטרור. חלק קטן מהן, בגלל טריותן: הציטוטים מפי הטרוריסט העולמי הראשי בו הוא מסביר את מעשיו במניעים דתיים איסלמיים , הבאתי גם כאן כולל קישורית. אשר לאיסלאם בעבר, גם על כך קראתי לא מעט, אולי יותר ממה שאתה חושב, וגם כולל הדברים שאתה כתבת בתשובתך לי ולשמעון, אבל לא מצאתי בכל אלה סתירה לדעתי. ועוד לגבי מידע היסטורי. מלחמותיו של מוחמד בשבט הקורייש ההסכם שחתם עמם והפרתו, יכולות אולי ללמד משהו על האיסלאם, אבל המידע הזה לא משמעותי. זה כמו ללמוד מתיאור כיבוש הארץ בימי יהושע על נטיות רצחניות של העם היהודי. לעומת זה, השימוש שעשה עראפת בנאומו בדרום אפריקה בסיפור הזה היה צריך ללמד המון על כוונותיו. בשבילי אמירה מפי בין לאדן בה הוא אומר שחובתו של מוסלמי להרוג יהודים שנאמרת היום, דברי הסתה דומים שנאמרים היום במסגדים ובהם קריאה מפורשת לרצוח יהודים, הם משמעותיים מאד ונותנים תמונה הרבה יותר מדויקת על דמות האיסלאם היום מאשר פשפוש בהיסטוריה. תאר לעצמך שהרב יוסף, למשל, היה אומר שעל כל יהודי להרוג כמה שיותר מוסלמים. האם לא היתה בכך תמונה יותר מדויקת על היהדות היום מאשר סיפורי הכיבוש ? |
|
||||
|
||||
הרב יוסף אמר שהערבים הם נחשים. מה עושים לנחשים (חוץ מלשים אותם בגן-חיות או לגדל כחיות מחמד)? |
|
||||
|
||||
זה בכלל לא אותו דבר, ואתה יודע זאת. אני מכיר המון אנשים שאמרו על אחרים ואחרות שהם נחשים. זו צורת דיבור מסויימת. חוץ מזה הוא רכך זאת אחר כך באמצעות שלוחיו. לו אמר *שחובתו* של כל יהודי להרוג מוסלמים היה זה בבחינת קביעה הילכתית, הדברים היו מתפרסמים בכל העולם כך שלא היה צורך לדעת ערבית כדי לדעת שנאמרו כמו שכדי לדעת את דבריו של בין לדן שאותם צטטתי לא היה צריך לדעת ערבית(את זאת אני אומר לניתאי), והרב יוסף, לו לא היה מכחיש את דבריו, היה מוצא עצמו מודח בדרך זו או אחרת ע"י אנשיו הוא. |
|
||||
|
||||
אגב, בכוונה בחרתי ברב יוסף, דווקא בגלל התבטאויותיו החריגות, ודמותו שבעיני היא קצת פרימיטיבית (אולי בגלל הסגנון שלו.) בחירת הדמות הזאת דווקא הייתה בבחינת קל וחומר. |
|
||||
|
||||
יופי, לפחות הסכמנו על התוכן והגענו לוויכוח על הניסוח והפרשנות. כלומר, אתה אומר "לו לא היה רק רומז מה יש לעשות לערבים אלא מתבטא בבהירות אז זו הייתה הסתה". אני טוען (למען הוויכוח כמובן) שלא משנה אם זו רמיזה (ע"ע הדיבורים על "דין רודף" פרה-רצח רבין) או אמירה מפורשת, בסופו של דבר התכלית זהה. אותו דין כמובן יש להחיל למשל על ערפאת כאשר הוא קורא לג'יהאד (ואחר כך טוען/טוענים בשמו שהוא התכוון לג'יהאד רוחני), מוסכם? אגב, אם נשבר לך מלהיכנס לענייני פרשנות אתה בוודאי מוזמן להתעלם, גם לי כבר נשבר מתוכנת "בילינסקי-אנשלוביץ 1.0" :) |
|
||||
|
||||
לא שאני יוצא להגן על עובדיה, אבל הביטוי "נחש" משמש בד"כ לא כרמיזה שצריך להרוג מישהו, אלא ככינוי לשקרן ורמאי (את הנחש הבראשיתי לא הרגו, כזכור לך). ישנו ספר על יוסי שריד של (משהו) קוטלר (אם אני זוכר נכון), שכותרתו היא "הנחש". האם הסופר הנכבד מסית לרציחתו של ראש מרצ? קשה להאמין. כל שהוא אומר הוא שאין להאמין לאדם הזה (מסר שאני יכול להסכים איתו). על כן, פרשנות שכזו היא, לדעתי, קצת לא הוגנת. אני מכנה אנשים "קרציות" על ימין ועל שמאל. מה עושים לקרציות? הורגים אותן! אבל לא לכך אני מתכוון. אני גם לא מקבל את הטענה שהקריאות "רבין בוגד" היו, בעצמן, הסתה לרצח. בוגדים מועמדים לדין, לא נרצחים בכיכר. אני מאמין שאם מישהו היה מנסה להעמיד את רבין לדין, התביעה הייתה נופלת עד מהרה. כשאנשים קראו לדרעי גנב (ובצדק), הם לא רמזו שמישהו צריך לחטוף אותו ולכלוא אותו במרתף ביתו. פרות הופכים להמבורגר. כשאני מכנה את אחותי פרה1, אינני רומז שצריך לגרוס את בשרה ולתחוב אותו בין שני חלקי לחמניה לתאבון. בקיצור - הזינוק הלוגי שלך לא הוגן. 1 היי ביבי. יצויין כאן שאחותי אינה שמנה או פרתית בכל מובן שהוא, מה שכמובן לא מונע ממני לכנות אותה בשם חיבה זה. |
|
||||
|
||||
אגב, אני מכיר אנשים רבים שאמרו שיש להרוג אנשים אחרים (מרצים בטכניון בעיקר) |
|
||||
|
||||
אני גם אמרתי את זה שהייתי סטודנט והתענינו בשיעור מתמטיקה בהוכחה ארוכה ומעצבנת. בסוף, בהיותנו מותשים, עדיין לא מבינים ועייפים, המרצה אמר שהוכיח זאת אחד מגאוני המתמטיקה הקלאסיים (לא זוכר מי מהם) כשהיה בן 12 (נדמה לי). התגובה שלי הייתה: "את אלה צריכים להרוג כשהם קטנים." היה צחוק כללי. לא היה בלבו של איש מהנוכחים עלי. שלא כמו בעניין האנטרקס ואנשי התקשורת . . . |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
What the dear Professor forgot to mention was the kind of rigor used in proofs back then, or rather, the lack of rigor. The kind of rigor and formality used in modern proofs is relatively new - late 19th century, if I'm not mistaken.
Epsilon-Delta formalism were unknown at the time of Newton, and certainly no-one would have imagined it in the time of the Ancient Greeks, although you would think otherwise, seeing the abundant use of Greek letters in such proofs. |
|
||||
|
||||
ואף על פי כן ההוכחה המודרנית של המשפט האחרון של פרמה השתרעה על המון עמודים למרות שעשתה שימוש בכלים חדשים, ואילו ההוכחה המקורית היתה יכולה להסתפק בשני שולים (לרוע המזל היה לאביה רק שול אחד), למרות שעשתה שימוש רק בכלים הישנים. |
|
||||
|
||||
אל תדבר על ההוכחה המקורית לפני שקראת אותה. |
|
||||
|
||||
הייתי קצת בוטה מדי, מה? סליחה. מה שהתכוונתי לומר הוא "אני חושב שפרמה לא הוכיח את המשפט, ושאותה הוכחה שהיתה לו לכאורה, היתה שגויה". |
|
||||
|
||||
כתבתי את הערתי בחיוך, וכלל לא נפגעתי. האם הייתה לו בכלל הוכחה ? אולי החליט "לעבוד על החברה". אולי, כפי שאתה חושב, הייתה בידיו הוכחה שגויה. אין לי ממש שום מושג. אני נוטה לחשוב כמוך שאחת מהאפשרויות הנ"ל היא הנכונה. אבל בכל זאת נותן גם סיכוי קטן לכך שבכל זאת היתה לו הוכחה (מופלאה כדבריו. כלומר פשוטה). יש הפתעות בחיים. |
|
||||
|
||||
זה היה מהווה חיזוק נוסף לטענה שלי, אילו הייתה בידינו ההוכחה המקורית של פרמה. אגב, עוד יתרון של ההוכחות הפורמליות המודרניות הוא הסיכוי הנמוך יותר להוכיח דברים שאינם נכונים. (ע''ע ''הוכחות'' לאקסיומת המקבילים) |
|
||||
|
||||
וכשהוא אמר שישראל צריכה לשלוח על הערבים טילים על הכיף-כיפאק, זו גם היתה צורת דיבור מסוימת ולא קריאה לפעולה? |
|
||||
|
||||
נראה לי שההתבטות האומללה ההיא הייתה פשוט הלצה, סרת טעם במקצת אבל לא יותר מזה. |
|
||||
|
||||
כמה עגום הוא שאצל הערבים אין תופעות ישראליות-בעליל כמו מטבעות לשון עסיסיים, הלצות סרות טעם, עשבים שוטים ויצפאן, ובמקום זה יש להם מכונה משומנת היטב שכל פרט ופרט מחלקיה המפוזרים ברחבי העולם פועל תמיד בעקביות ובקור רוח למען חיסול מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
לא אני. |
|
||||
|
||||
הראה לי סאטירה עצמית בעולם הערבי, ואסכים איתך. הראה לי סאטירה שנוקטת עמדה פרו-ישראלית בעולם הערבי, ואסכים איתך. |
|
||||
|
||||
אני לא קורא ערבית ולא מכיר סאטירה ערבית בכלל, כך שגם אם יש סאטירה כזאת אינני מסוגל להביאה. אני יכול עם זאת לשער שיהיה קשה מאד למצוא סאטירה ערבית פרו-ישראלית או כזו שמותחת ביקורת קטלנית מדי על השלטון הערבי, משום שגבולות חופש הביטוי ברוב המדינות הערביות מצומצמים יותר ממה שמקובל בישראל והמשטרים שם אינם משלימים עם פרסום מסרים ''חתרניים''. עם זאת, צורם בעיני שסאטירה גזענית אנטי-ערבית כמו של יצפאן מתקבלת אצלנו בחצי-חיוך או מקסימום בהסבר מתנצל שזה בסך הכל יצפאן השובב ולא צריך להתרגש, בעוד סאטירה גזענית שמופנית נגדנו נתפסת כחלק ממזימה כלל-ערבית להשמדת ישראל והתגובות עליה היסטריות וחסרות פרופורציה. |
|
||||
|
||||
ראה את הודעתי למטה, אשר מסבירה את מקורו של חצי החיוך, לדעתי: |
|
||||
|
||||
את יאצפן מקבלים (לצערי) בעיקר משום שהוא חלק קטן מתוך קורפוס נרחב יותר של סאטירה ישראלית. האם "סיפורי טרור" האבו-דאבית היא חלק ממכלול גדול יותר? כפי שהסברת בעצמך - קשה להאמין. |
|
||||
|
||||
לא שמעתי על מישהו שמדבר על ה ''סאטירה'' הערבית כחלק ממזימה וכו'. לעומת זה ברור לכל מי שעיניים בראשו שמדובר במופע הסתה אנטישמי, המשך למיטב המסורת האנטישמית של עלילות הדם. אני בטוח שהקטעים האלה (שאותם ראיתי) לא הצחיקו אף אחד מהציבור שאליו היו מיועדים, כפי שלא הצחיקו אותי. המופע של יאצפן הוא מופע שאינו מבטא לכל מי שעיניים בראשו ואפילו למי שעיניו לא ראו (כמוני) את המופע, ורק קבלו רושם כללי עליו, שנאה, אלא בעיקר טפשות וחוסר טעם. מבחינת הרמה הכללית וחוסר הטעם מופעי החבובות למיניהן מאד דומות ההבדל הוא שהחצים מופנים כלפי פנים, ויש על כך גושפנקה של השמאל. |
|
||||
|
||||
ראשית, אתה בעצמך מחזק את דבריי כשאתה מחבר את הסאטירה של אבו-דאבי למסורת אנטישמית בת מאות שנים. זו היתה הכוונה שלי ב''מזימה'', ואני דווקא לא בטוח שמי שעשה את הקטעים האלה באמת הרגיש שהוא ממשיך מסורת כלשהי. בניגוד אליך, אני דווקא חושב שהקהל של הקטעים האלה כן צחק, אלא שהצחוק היה צחוק של שמחה לאיד. תפקידה של סאטירה טובה הוא לא לצחוק על אחרים אלא להעמיד ראי מול הצופה עצמו, והסאטירה של אבו-דאבי היא לכן לא סאטירה טובה (כמו גם, למשל, ההומור הדלוח של ''פספוסים'' שאמנם אינו אנטישמי אך גם הוא מתפרנס בעיקר מצרות של אחרים). שנית, לעניין יצפאן, גם אם נתעלם מהתבטאויותיו הגזעניות שנאמרו לא רק במסגרת תוכניתו הסאטירית, אי אפשר להתעלם מכך שלפני מספר חודשים הביע חוסני מובארק אי שביעות רצון קיצונית מה''ירידות'' של יצפאן עליו (האיש נעלב, נו). במקום לכבד את הבקשה ולו מטעמים של נימוס בסיסי כלפי שליטים זרים, צפצף עליו יצפאן צפצוף ארוך והוא ממשיך במסורת חיקויי מובארק עד היום. גם זו בעיני דוגמא לסאטירה רעה שעוסקת בירידות על אחרים במקום להציב ראי מול הצופים בישראל ושהמצרים כבר יסתדרו עם התכשיט שלהם בעצמם. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שעושי התכנית הרגישו שהם ממשיכי מסורת או שבקשו להמשיך מסורת. התכוונתי לכך שהשנאה ליהודים בכל הדורות מתבטאת בסופו של דבר באותם האמצעים. על עלילות הדם אנחנו יודעים: האנטישמים, בגלל שנאתם ליהודים בקשו לשכנע את ההמונים שהיהודים שותים את דמם של ילדי הנוצרים,וכך להגביר ולטפח את השנאה. וכאן השנאה מולידה בדיוק אותו אמצעי: שרון מחזיק בקבוק בו דם פלשתיני. זה נכון שאין הכוונה כאן ששרון אוהב לשתות דם פלשתיני, כמו הכוונה הישירה של האנטישמים הותיקים, אבל הכוונה כאן בברור היא שהוא אוהב לשפוך את הדם הזה להנאתו. אי אפשר לטעות בכך. שמחה לאידם של מי ? של הפלשתינים שדמם בבקבוק ? לא הבנתי כלל את הטענה הזאת. |
|
||||
|
||||
תשמע, אני חושב שיש בינינו יותר אי-הבנה (כתוצאה מהבדלי טרמינולוגיה) מאשר מחלוקת. בשמחה לאיד התכוונתי למשל לקטע שהראו ובו איזה חמור מבקש מאלוהים להפוך להיות אדם וכשהאל אומר לו שבסדר אבל בוא תהפוך לאריק שרון, אז החמור אומר לא חשוב, תעזוב, כבר יותר טוב להיות חמור. הא הא. יותר טוב להיות חמור מאשר אריק שרון. ההומור הזה הזכיר לי בין השאר את חיקויי מובארק של יצפאן. גם הדמות של ערפאת בחרצופים, הרוטט המגמגם הזה שבכל הזדמנות מנופף סכינים מגואלות בדם יהודים ושאר כלי עבודה אופייניים, לא שונה בעיני באופן מהותי ויסודי מהדמות של אריק שרון שנהנית לשתות דם של ילדים פלשתינאים. |
|
||||
|
||||
הקטע היחיד שאותו ראיתי מאבו דבי הוא דמותו של שרון אוחזת בבקבוק דם פלשתיני, ולכך התייחסתי בכל דבריי בסדרה הזאת. |
|
||||
|
||||
אמנם לא צפיתי בפרקי הגסיסה של החרצופים, אבל מתי בדיוק ערפאת הוצג שם כמנופף סכינים מגואלות בדם כלשהו? הוא היה שם איש חביב למדי. והוא רוטט גם בלי עזרת החרצופים. |
|
||||
|
||||
אגב סטירה, גזענות ודם, מה דעתך על הקריקטורה http://www.womeningreen.org/oleg1101.htm (התחתונה)? |
|
||||
|
||||
עוזבים אותם לנפשם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |