 |
האמת היא שהמצב כן כזה רע.
כן, מבחינה פיסית, הכל טוב. מדינת ישראל קיימת, יש לה עוצמה כלכלית, יש בה די שטח לכל היהודים בעולם, והשואה לא יכולה לחזור, לפחות לא בקלות. אלה דברים שאני בטוח שאף אחד לא מקל בהם ראש.
אבל מבחינה רוחנית, המצב של היהדות וגם של מדינת ישראל די גרוע. היהדות בגולה בתהליך התבוללות מתמשך, ומצד שני היהדות האורתודוכסית בארץ ובגולה הולכת ומאבדת קשר עם המציאות. גווני הביניים הם פשוט נסיונות ללכת על הציר שבין שתי האפשרויות הגרועות האלו, ולכן יש בהם קצת מהרע שבשתיהן, חוץ מהציונות הדתית שיש בה גם הרבה מהרע של הציונות כתנועה כובשת ומנשלת (לא כמטרה, אבל כן כאמצעי, אין מה לעשות) ואני מודה, גם קצת מהטוב שבציונות כיוצרת אדם חדש שמחובר יותר לאדמה ולחיים האמיתיים. באף אחד מהם אין שום יהדות חדשה באמת מבחינה רעיונית, כזו שיש לה מה להציע חוץ מקובינציה ליניארית של כל מה שהיה קיים.
אבל בתור אתאיסט, אין לי שום ציפיות מהיהדות, שכן הנחת המוצא שלה שיש אלוהים לא נכונה לדעתי, ומכאן נגזרים אידיאולוגיה ואורח שאין להם רלוונטיות מבחינתי.
מה שכואב לי יותר הוא היעדרה של התרבות החדשה עליה חלמו כל ההוגים האלה. מדינת ישראל היום היא אחות קטנה ועלובה של ארה"ב, קצת פחות עשירה, קצת פחות חופשית, (קצת יותר הומנית, נכון) ויותר סתמית. היהדות שלה נקרעת במשיכות חבל בין המגזרים השונים והופכת לאוסף חוקים סתמיים שלא מאפשרים לך ליסוע באוטובוס בשבת ולמכור חזיר, אבל גם לא מתחברים לשום דבר ערכי. הגוון הסוציאלי שלה פשט רגל, במובן הכי כלכלי שיש, ונאלץ לפנות מקום לקפיטליזם. ועכשיו, אין בה טיפת חזון, טיפת גאונות, טיפת הבטחה למשהו חדש וטוב יותר (מלבד שלום, וגם זה לא ממש מגיע). לדור שלנו במדינת ישראל אין את אותו ניצוץ בעיניים שהיה להרצל, אחד העם, וכו'. הוא פשוט מיואש. אני חושב שעם כל הביקורת שלי על הקיבוצים, הניצוץ הזה היה קיים שם זמן רב, אך כמובן שגם זה נכבה.
אז יכול להיות שזה בגלל שכל אחד חולם על משהו אחר. אני למשל לא השתכנעתי שלא ניתן ליצור חברה סוציאליסטית יותר מבלי לפגוע קשות בזכויות הפרט ובתל"ג. גם לא השתכנעתי שהניכור והאגואיסטיות שמאפיינים את ארה"ב וישראל של היום הם תוצאה טבעית או הכרחית של מדינה ליברית (כן השתכנעתי שזו ברירת המחדל של ההתנהגות האנושית). מישהו אחר עדיין חולם על הבית השלישי שייבנה, והרנסאנס החדש של היהדות. מישהו אחר אולי חולם על אימפרייה ישראלית שתהיה הגדולה והחזקה בעולם, ותימשך ממצריים עד לטורקיה ועד לעיראק (טוב, בואו נודה, כולנו היינו רוצים את זה בסתר ליבנו). אבל אף אחד לא חלם על מה שיש עכשיו, אני בטוח.
נכון, הקיום הפיסי הוא טוב, וזאת כן מדינה שנעים לחיות בה, ויש בה גם משהו נחמד ומעניין (לא שיש לי למה להשוות...). אבל "נוצרה תרבות חדשה, שהיא מצד אחד מערבית ומשוכללת ו(יחסית) נאורה, אך עדיין ייחודית מאוד"? איפה? אולי כדאי שכן תעמוד על איכותה, אם אתה מוצא איכות חזקה מספיק כדי שאפשר יהיה לעמוד עליה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש