בתשובה לסמיילי, 21/01/07 12:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשברקת קונה עיתון, היא מחפשת מוצר עיתונאי ומוצר עריכתי. היא רוצה שיהיו כתבות טובות, ושהם יהיו מסודרות בצורה מרוכזת ונוחה לקריאה. הבעייה כאן היא לחפור בפופקורן כדי למצוא את הגרעינים הטובים, ולהתאמץ למצוא דרכים יצירתיות לטפל בכתבות של ציפר שלא ניתן למסגר ולתלות על הקיר. בנוסף החרמה של הארץ יכול לעודד החלפה של המשבצת שציפר תופס בעיתון במשבצת של חומר איכותי- באותו מחיר! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבלוג של ציפר מופיע גם בעיתון המודפס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבות טובות - ודאי, זה הגרעינים הפתוחים שלנו. ברקת הסכימה שיש שם כתבות טובות. שיהיו מסודרות בצורה מרוכזת ונוחה לקריאה - רגע, אז ציפר לא קשור לעניין? זה פשוט שהעיתון לא "מסודר" טוב? הכוס לא נוחה? טוב, זאת טענה אחרת לגמרי. "הבעייה כאן היא לחפור בפופקורן כדי למצוא את הגרעינים הטובים", בפופקורן אין בעיה כזאת (ידעתי למה בחרתי בדוגמה הזאת), ברגע שאתה נוגע בגרעין או ברגע שאתה רואה אותו, אתה יודע ישר אם הוא פתוח או סגור. גם בעיתון אין בעיה כזאת (בגלל זה הדוגמה שלי מוצלחת), ציפר נמצא תמיד רק באותו מוסף קטן ביום שישי, יותר מזה, על כל כתבה שמתפרסמת בעיתון כתוב מי כתב אותה. אם את יודעת את מי את לא רוצה לקרוא, ממש אין לך בעיה. "ולהתאמץ למצוא דרכים יצירתיות לטפל בכתבות של ציפר שלא ניתן למסגר ולתלות על הקיר." לא הבנתי. אפשר פשוט לא לקרוא, זה הרי השורה התחתונה גם של החרמת העיתון. "בנוסף החרמה של הארץ יכול לעודד החלפה של המשבצת שציפר תופס בעיתון במשבצת של חומר איכותי- באותו מחיר!" לא בהכרח. מכתבים זועמים למערכת אולי יכולים לגרום לעורכים לעשות את זה. אבל החרמה של העיתון? איך בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מודיע על הפסקת המנוי הם מתעניינים בסיבות שלך. אני מניח שהם מעניקים להן יותר משקל מאשר לסתם מכתבים למערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא (אחרת, גדעון לוי לא היה מועסק שם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהם מחליטים *רק* על סמך זה (למרות כל הביקורת, "הארץ" אינו "מעריב"1) _____________ 1- אה, עכשיו אני נזכר שאפילו מעריב פרסם פעם משהו בזכותו של איזה עבריין למרות הפגיעה האפשרית בפופולריות שלו. שמו של הנוכל, אם זכרוני אינו מטעני, היה נמרוד עופרי או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסוגל לתת שם של עיתונאי שנזרק מהארץ (או מכל עיתון אחר) בעקבות ביטול מנויים? זה נראה לי מהלך לא הגיוני כלכלית מצד המו"ל (בדיוק מאותן סיבות שהחרם בעקבות נוכחות של עיתונאי נראה לא הגיוני כלכלית מצד המחרימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חבר מערכת שם, אבל למה זה לא הגיוני? האם אתה מניח שכנגד כל מבטל מינוי יש מישהו שחותם על העיתון בזכות אותו עיתונאי? מעבר לכך, מה שהגיוני ביותר הוא שרוחו הכללית של העיתון נקבעת גם בהתייחס לטעמו של ציבור היעד. אולי לא יפטרו את גדעון לוי, אבל בהחלט ייתכן שידחו את המועמד כה"נ מתוך המחשבה שהם רוצים למתן את הקו השמאלני. את סעיד קשוא לא פיטרו, אבל לא אתפלא בכלל אם כשהוא ימצה את עצמו הם לא ימהרו לחפש ערבי מחמד אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. פרובוקציות מוכרות עיתונים. פרובוקציות גם יוצרות התנגדות. אם הוצאת עיתון ולא יצרת התנגדות, אתה יכול להסיק שלא עשית מספיק פרובוקציות ושפגעת במכירות שלך. 2. יותר מזה, זה יוצר לעיתון תדמית רעה של מי שנכנע ללחצים, ותדמית רעה של מי שנכנע ללחצים זה לא טוב לעסקים. זה מזמין עוד לחצים, למשל ביטול מנויים של אוהדי ציפר, ביטול מנויים של שונאי ציפר ששונאים גם את מרקוס (ואם תפטר את מרקוס, ביטול מנויים של שונאי ציפר שאוהבים את מרקוס) וכו'. לא תצא מזה עד שלא תעשה עיתון שכל כולו דבש וסוכריות. אבל דבש וסוכריות לא מוכר עיתונים (ע"ע 1). 3. שלא נדבר על לחצים כלכליים או פוליטיים (שגם אם לא תכנע להם, את האמינות שלך כמי שלא נכנע ללחצים איבדת, ובעקבות זה, את הקוראים שרוצים עיתון אמין). נכון שרוחו הכללית של העיתון נקבעת גם בהתייחס לטעמו של ציבור היעד, אבל זה עובד לשני הצדדים. לא יפטרו את גדעון לוי, אבל בעקבות גל ביטול המנויים בגלל נוכחותו של גדעון לוי, ציבור היעד השתנה. עכשיו אם ישקלו אם להעסיק את כה"נ, כבר לא ממש יתחשבו במי שכבר אינו מנוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר וטוען שהגישה שהצגתי "לא הגיונית", ועכשיו אני מתחילה להבין שהתכוונת ל"לא רציונלית". מעבר לזה שאני כן חושבת שהיא רציונלית, אשאל גם: האם בעיניך חרם חייב להיות צעד רציונלי, אחרת אין לו צידוק? האומנם אין טעם להחרים אם לא יהיו לזה השלכות על הגוף המוחרם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לרציונלי? אם לחרם אין השלכות על הגוף המוחרם, אפשר לכל היותר לומר שהוא לא אפקטיבי. אין שום דבר לא רציונלי כאן. דוגמה לאי רציונליות: אם בתור מחאה על המדורים הגרועים של העיתון היית מקפידה לקרוא אותם כל שבוע, הייתי אומר שזה נראה לי קצת לא רציונלי ושאת לא סגורה על עצמך. עוד דוגמה לאי רציונליות: e (סליחה, זו הקדמת תרופה למכה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
e? התכוננת ל- e-ratiional? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיילי טוען שאם אני מחרימה את ציפר, אני מפסידה בכך גם את רוזנבלום, וכיוון שאותו אני כן אוהבת לקרוא, החרם הוא ''ירייה ברגל'' - צעד לא רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחות קרש מהטכניון הן בד''כ הקדמת מכה לתרופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיפסיקו לרמוז שאנשים כאן לא מבינים את הדיון אם הוא לא בנוסחה עם אותיות יווניות, אני אסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
χχχ (חי חי חי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, γνψχ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם אנו פסיכי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לבטא את ν גם בתור "נו" וגם בתור "ני" (בדומה לכך שאת z אפשר לבטא גם כזד וגם כזי, תלוי מאיפה אתה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טאגליין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להגיד שאני לא מבין את ההגיון מאחוריה. לדעתי, חרם לא חייב להיות צעד רציונלי. מה שכן, אני חושב שמי שמחרים צריך לחשוב על ההשלכות של החרם עליו (ועל הגוף המוחרם, אבל זה פחות חשוב) ולהיות כנה עם עצמו באשר לסיבות שמניעות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר שחשבתי על ההשלכות ואני שלמה איתן. מה העניין עם "כנה עם עצמו"? איזה סיבות נסתרות יש לי להחרים? (אולי סתם אין לי כסף ואני נתלית בציפר כתירוץ? לזה התכוונת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות כנה זה להגיד: "אני מחרים את הארץ בגלל שהבדיחות באפעס מגעילות אותי, ואני לא יכול להשלים עם העובדה שאני משלם בשביל להכניס את הגועל נפש הזה הביתה"1. להיות לא כנה זה להגיד "אם אני אחרים את הארץ אז שוקן יתקשר אלי וישאל אותי למה אני מחרים, ואחרי שאני אסביר לו הוא יבין, יתנצל, ישנה את דעתו, יפטר את הכותבים של אפעס בבושת פנים, יכתוב מכתב לכל המו"לים שלא יעסיקו אותם לעולם, יוציא את כל הגליונות של השנה האחרונה כשאפעס מחוץ להם, ובמקומם יופיע המיטב של יאיר לפיד, וידאג לתת לי מנוי חינם לכל החיים"1. הרבה פעמים כשאנשים נעלבים, מתעצבנים או כועסים2 הם פועלים באופן לא רציונלי. אני חושב שזה קורה לכולנו. השאלה היא מה עכשיו. יש כאלה שעושים רציונליזציה לההתנהגות הלא רציונלית שלהם (כלפי עצמם), ולכן ממשיכים להתנהג באופן לא רציונלי הרבה אחרי שהסיבות הראשוניות לפעולה שלהם כבר לא רלוונטיות. 1 לא שאני חושב שאת אומרת דבר כזה. 2 או מתאהבים, אבל זה לא שייך לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרם צרכנים הוא דבר רציונלי ויעיל כאחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים כן, לפעמים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אכן לא אמרתי דבר כזה, ומלכתחילה תמכתי בגישה הראשונה. אתה צודק שהגישה השנייה מעט נאיבית. לא יודעת אם היא לגמרי לא רציונלית (אחרת לא היה טעם בשום חרם צרכנים, ואולי גם לא בהצבעה בבחירות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים יש טעם בחרם צרכנים, לפעמים אין. לפעמים יש טעם בהצבעה בבחירות, לפעמים אין. חרם צרכנים יצליח רק אם המחרימים יודעים מראש מה הם רוצים להשיג, ומסוגלים לראות איך החרם מוביל בצורה מוצלחת לתוצאות אותם הם מעוניינים להשיג. למשל, החרם החרדי על ויטה הצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שחרם צרכנים הוא האמצעי הטוב ביותר להשפיע על השוק (ולא רק על השוקן) אלא שהוא מחייב מודעות צרכנית שאינה נפוצה במחוזותינו. מה שנשאר הוא להחליט אם בתנאים הנוכחיים, כשהציבור הרחב אינו משתתף בחרמות כאלה (אלא אם הוא חרדי), עדיין רציונלי להחרים. בעניין הזה אני הולך בעקבות קאנט או, ליתר דיוק, בהתאם לעקרון ההכללה של יום (?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא חלוק אותו אתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעל באופן שאם שאר האנשים יפעלו בו תהיה מרוצה. (סליחה על הניסוח. אני רעב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תאכל שום דבר שאני לא הייתי אוכלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<טאגליין>! (סתם, הצחקת אותי. וחוץ מזה גם לי מותר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעב זה לא רציונלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |