|
||||
|
||||
חינוך הוא כפייה אין בכך שום ספק. הורה שמחנך את ילדיו עושה זאת מתוך תפיסה שהאמת שלו היא האמת המוחלטת. וגם אם הוא מחנך לליברליזם הוא כופה זאת על ילדיו . אין ברירה לרוב ההוירם אלא לחנך. לצערי עדיין לא פגשתי הורה פוסט מודרניסט שיסביר לי מה הוא עושה, אם מישהוא מכיר אדם כז או שהוא בעצמו כזה אשמח לשמוע את עמדתו. בינתיים כל חינוך הוא כפיה וכך מתנהל העולם, בדיוק כמו שהמזון שמגיש ההורה והתרבות אליה הא משתייך נכפים על היחלד. |
|
||||
|
||||
לרוב ''תפיסת עולם פוסטמודרניסטית'' מצטמצמת בשלב החיים שבו לאדם יש צאצאים משלו לתחומי פחות מעשיים מצורת חינוך הילדים. בכלל ברגע שלאדם יש ילדים משלו הוא נוטה להפסיק לעסוק בשטויות. |
|
||||
|
||||
אני באמת מקווה שאתה לא רואה פילוסופיה כשטות מנותקת מהחיים. אם כן ,זה עצוב מאוד. פרט לכך עד כמה שידוע לי -יש יותר מאיש חינוך פוסטי אחד. |
|
||||
|
||||
פילוסופיה (כמו מתמטיקה) היא מחקר תיאורטי בלבד המנותק לחלוטין מהחיים. כאשר אתה מנסה לממש את המסקנות של המחקר המתמטי בעולם האמיתי, הוא הופך להיות פיזיקה, סטטיסטיקה או כלכלה. כאשר תנסה לממש את הרעיונות הפילוסופיים בחיים הם יהפכו להיות תחומים אחרים. הגישה הפוסט מודרניסטית מבוססת על שלילת המציאות ולכן לא יכולה להיות ממומשת במציאות. זה הופך אותה לשעשוע של פילוסופים ואומנים בתחומים שונים. ניסיון לאמץ גישה זו במחקר חברתי (ברור שאין שום טעם לגישה כזו במדעים המדויקים) יהרוס את המחקר משום שהוא שולל את קיומו של אובייקט המחקר ושל החוקר עצמו. |
|
||||
|
||||
ההבדל המהותי בין חינוך לליברליזם ולחשיבה עצמאית לבין חינוך של תורה כלשהיא או של דיסציפלינה בתור אמת מוחלטת הוא שבדרך הראשונה ניתנים לילד הכלים להחליט עבור עצמו מה הם הערכים שבהן הוא מאמין וניתנת לו האפשרות לקבוע את אופן חייו ואת מחשבתו בשביל עצמו, בעוד שבדרך השנייה מוכתבים לו ערכים כלשהם ומבוצעת עליו אינדוקטרינציה שמטרתה היא ליצור דור-המשך אידיאולוגי לאמונתם של הוריו. אני רואה את ההבדל הזה כגדול ומשמעותי ביותר - אדם אשר הפנים את עקרונות המחשבה החופשית והליברליזם אינו סובל מחינוך כפייתי וסביר להניח שיעשה כן גם לילדיו שלו, אך אדם אשר דבריו הוריו הוצגו בפניו כ''אמת המוחלטת'' מינקותו צריך כוחות נפשיים חזקים למדי כדי להתנתק מאורח-חיים זה, גם אם איננו מתאים לו. |
|
||||
|
||||
למעשה ישנן שתי אסכולות בענייין. זו הטוענת שפתיחות פתוחה אף בפני האטימות (והליברליזם כלפי הגזענות) וזו (המעשית יותר)שטוענת שיש גבול |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |