בתשובה ליהונתן אורן, 12/01/07 18:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין משהו. מינוחית ,האם אתה טוען שהזדהות ממניעים פרטיקולריסטיים היא הזדהות עם הקבוצה המיידית שלך - יהודים/ישאלים, לעומת אוניברסלים שזה נניח אנושיות כללית? שנית, האם זה אומר שבפניך עומדת ברירה בינרית של או הזדהות מנקודת מבט ישראלית או מנקודת מבט אנושית? האם לא ניתן לחשוב על מצב שבו אתה מזדהה בעת ובעונה אחת מתוך שתי נקודות המבט? (וזה מבלי להכנס בכלל לשאלות של מ"ט אבסטרקטיות מצד אחד הפועלות עפ"י עקרונות בוליאנים, או מצד שני לפעילות ניורונית הפועלות עפ"י עקרונות של כל דאלים גבר). אפילו אם נניח שאלו שתי האפשרויות היחידות על פיהן פועלת ההזדהות שלך, האם לא ניתן למשל לשנות את נקודת החיתוך המפרידה בין קבוצות המטרה הפרטיקולרית והאוניברסלית. ז"א, במקום לראות את קבוצת היחוס המיידית שלך שהיא הישראלים, למול הכללת הלבנונים בקבוצה אוניברסלית, הקבוצה הפרטיקולרית שלך תהיה האזרחים התמימים שסובלים מהמלחמה - ישראלים ולבנונים, לעומת מחרחרי המלחמה - ממשלת ישראל ומנהיגי החיזבאללה/אירן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין המינוח, דומני שאלו מונחים שמתארים תנועות במחשבה ובהיסטוריה האירופאית יותר מאשר מניעים. האוניברסאליסטים הם הוגי ההשכלה מול הפרטיקולריסטים שהם הוגי הרומנטיקה והלאומיות. אני לא יודע על מתאם בין פילוסופיה לבין מניעים, ולהשקפתי גם כל מחקר אמפירי שינסה למצוא קשר כזה הוא מוטעה ביסודו. בעניין התוכן, אני חושב שהנקודה החשובה היא שיש כאן מתח בין נקודות ההזדהות. השיר עומד במקום שהמתח מתקיים. ברור שאפשר לפתור את המתח הזה, כמו שאפשר לפתור כל בעיה. פתרון הוא תמיד שאלה של מחיר. פתרון של הזדהות עם שתי נקודות המבט בו זמנית מחייב אותנו לצאת מעמדה של מעורבות לעמדת הפסיכולוג. בעיניי, זה מחיר גבוה מדי לשלם. אני רוצה להיות מעורב ואני רוצה שיהיה לי אכפת, ולא להיות זה שמבין ועושה ''א-הא''. הפתרון של שינוי נקודת החיתוך לאזרחים מול הנהגות אינו קביל בעיניי. תמיד אפשר לייחס את הרוע בעולם ל''תודעה כוזבת'' שנוצרת ע''י השליטים, אבל המחיר - הפיכתנו למריונטות של השליטים - שוב נראה לי גבוה מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ש"פתרון הוא תמיד שאלה של מחיר," ואני לא חושב שיש [רק] בסיס "כלכלי" להתנהגות (כמושג כללי שאיננו מוגבל רק להתנהגות נצפית). אני לא התעמקתי בשיר ולא בניתוחו אלא רק בדיון בינך לבין האלמוני בנוגע "[ל]אפשרות שלך ושלי להזדהות בו-זמנית עם צדדים שנלחמים זה בזה, כשאנחנו שייכים לאחד הצדדים." הרגשת היזדהות "דיאלקטית" של דבר והיפוכו היא דבר אנושי, ואיננו מוגלב לעמדת הפסיכולוג המתבונן המרוחק. בעצם צריך לכתוב "היפוכו" כי ההגדרה הזו היא פועל יוצא של נקודת ההשקפה שלך. צריך אולי לזכור שמדובר במצב של "נוכחות המוות" (ראה את המאמר שלי בנידון) בו רמת ההזדהות עם הקבוצה שלך עולה באופן כללי. אבל זה לא אומר שאנשים שונים לא יגיבו בצורה שונה לסיטואציה הזו ואצלם אולי רמת האמפטיה הכללית תעלה, ואם תצרף לזה את ההכרה שיש לאנשים זהויות שונות כך שלא בהכרח לבנוני=אויב, אפשר לראות כיצד ניתן להזדהות בעת ובעונה אחת עם הקבוצה שלך ואם [לפחות חלק מ] הקבוצה השניה, האויבת לכאורה. ולכן, לא מדובר גם בניתוח סוציולוגי של "תודעה כוזבת," כפי שכתבת אלא שאנשים שמרגישית התנגדות ממשית להחלטות המנהיגים שלהם יכולים לפתח הזדהות גם עם אלא שסובלים כתוצאה מאותן ההחלטות, בשני הצדדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להתווכח על הפרטים. אבל האם אתה לא מסכים לנקודת המוצא שלי? אני חושב שהעמדה של "אנחנו מול הם" היא עמדה פסיכולוגית בסיסית וראשונית. ה"אנחנו" וה"הם" יכולים להיות לאומיים, הם יכולים להיות כוחות האור הרציונאליים מול כוחות החושך של הימניים והדתיים והם יכולים להסתדר בצורות אחרות. עכשיו, כמובן שאנחנו לא מוגבלים לעמדות פסיכולוגיות ראשוניות. אנחנו מסוגלים לעשות אבחנות מורכבות יותר, לאדם המודרני יש מארג מורכב של זהויות וכולי. אבל אלו כבר פתרונות. פתרונות פילוסופיים, או - אם תרצה - פתרונות פסיכולוגיים במובן של תיאוריות פסיכודינמיות: הפתרונות "מתלבשים" על עמדות ראשוניות "ושואבים" מהן את האנרגיות לקיומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ההזדהות עם "אנחנו" ו"הם" אפשר לעורר במעבדה על סמך קריטריונים הזוים לחלוטין. השאלה היא מיהם אותם "אנחנו/הם" עבורך, כשאתה מגיב לסיטואציה ריאלית מסוימת. פתרונות פסיכולוגים אינם כלים שאתה נוטל מהמדף כשאתה נתקל בדילמה, כביכול כאילו יש פער בין האני לבין הפתרון אותו הוא מחליט ליישם אחרי תהליך של עיבוד נתונים, שיקלול עלויות וקבלת החלטות. אלא שזוהי הדרך בה אתה מתמודד עם המציאות. קרי, ה"פתרונות הפסיכולוגים שמתלבשים על" הם תיאור בדיעבד. אנשים בהחלט יכולים להזדהות עם הקבוצה המיידית שלהם אבל באותה מידה הם יכולים להזדהות עם הקבוצה אותה אתה, כמתבונן מהצד, תופס כקבוצה עוינת. יש לך מספיק דוגמאות מההיסטוריה. (אגב, לא ברור לי למה רק לאדם המודרני "יש מארג מורכב של זהויות," אני לא חושב שעבר מספיק זמן כדי שיתפתח זן אדם עם פסיכולוגיה שונה מזו של האדם בעת העתיקה). בכל אופן, הרגשת ההזדהות הלאומית לא עובדת על כל האנשים בצורה שווה, ובהחלט יתכן שישנם אנשים שיזדהו לאורך קווי מתאר שונים, או עם שני קבוצות בעצ ובעונה אחת, כפי שכתבתי מקודם. אני לא חושב שהדיכוטומיה אותה ניסית לצייר (דסקרפטיבית? נורמטיבית?) תופסת אקסיומטית. הרי כל הפסיכולוגיה מבוססת על מתח בין הכללה להכרה בשונות אנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהרגשת ההזדהות הלאומית לא עובדת על כל האנשים בצורה שווה, ושהחלוקה ל"אנחנו-הם" לפי קווי המתאר הלאומיים היא תרבותית ואינה שייכת לטבע האדם. אבל עדיין, זאת התרבות כיום, ואדם בחברה המודרנית צריך לפתח יחס כלפי החלוקה הזאת, גם אם הוא אישית אינו מרגיש שהחלוקה הזאת מבטאת את רגשותיו: האם הוא מאמץ אותה, מתנגד לה, מתעלם ממנה או אוחז באחת מאינספור עמדות הביניים כלפיה. יכול להיות שאדם שהחלוקה הזאת אינה מבטאת את רגשותיו פחות יהנה מהשיר (או לפחות, מהפרשנות שלי לשיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לראות שבמובלע לפחות אתה מניח שישנה הזדהות קוגנטיבית (רציונלית?) בנוסף להזדהות שלצורך העניין אקרא לה אמוציונלית. היינו, ישנה הנטיה הפנימית להזדהות עם X ויש מה "[ש]אדם בחברה המודרנית *צריך* לפתח" (הדגשה שלי). אלא שאתה גם מתעלם במידה מסוימת מהטענה שהעליתי שאדם יכול להזדהות עם X ועם Y גם אם לצופה מן הצד נראה שיש סתירה בין X ל Y. מה עוד, וכאן אני חוזר על עצמי, שאני מניח (בלי כל תימוכין אמפירי) שלאנשים יש יכולת לשרטט קווי מיתאר שונים, ולאו דווקא בינריים. אני גם לא הייתי מגביל את התאור הזה ל"חברה המודרנית" כפי שכתבתי מקודם. המודרניות היא אולי במורכבות ההסברים שלנו, ולא במורכבות ההתנהגות האישית, או אפילו בסביבה התרבותית-חברתית, אבל זה ממש במאמר מוסגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזאת שאלה של מתודולוגיית חשיבה על הנושא. אני לא רואה בעצמי ''צופה מהצד'' על המחשבות והרגשות של אנשים. בתור צופה מהצד לעולם לא אוכל להבין מה הולך כאן. הדרך היחידה שלי להבנה היא שימוש בעצמי כאדם שחי בחברה הישראלית ומבין (פחות או יותר) את המושגים התרבותיים העיקריים שבאמצעותה היא פועלת. כך אני יודע שהחלוקה ל''אנחנו מול הם'' לפי קווי מתאר לאומיים היא חלק מאוד חשוב ובסיסי בתרבות שלנו. אני לא חושב שהחלוקה הזאת היא הדרך היחידה שהחברה הישראלית מציעה לנו כדרך למפות את המציאות סביבנו. בחברה הישראלית ישנם גם אידיאלים אחרים (כמו אחוות-עמים ואוניברסאליזם). אדם יכול להחליט שלמרות שאלו הם המושגים הנפוצים, הוא אינו מקבל את החלוקה לפי קווי-הלאומיות ואפילו בוחר להאבק לטובת אידאל אחר. אבל אדם לא יכול להיות ישראלי ובד בבד להתעלם מהחלוקה הזאת. התעלמות מהמושגים החברתיים הבסיסיים מצביעה על אוטיזם חברתי או לפחות על תכלול חברתי דפוק. בנוגע לקווי מתאר שונים ולאו דווקא בינאריים, אין לי מושג. כרגע לא עולה בדעתי דרך לתקוף את הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להבין באמצעות כל מני "שיטות." אחת מהן היא האנלוגיה כפי שכתבת "שימוש בעצמי כאדם שחי בחברה הישראלית." אתה גם יכול לפעול לפי "תאוריה" פנימית על איך פועלת נפש האדם, ולהסיק מסקנות לגבי מי "שחי בחברה הישראלית." אתה גם יכול לדמיין כיצד יפעל/ירגיש מישהו "שחי בחברה הישראלית" ולהגיע למסקנות או רגשות בנידון, ואפילו לכדי נקיטת דרכי פעולה. מכיוון שאין זו החלוקה היחידה - אנחנו ולצרינו - הרי שוודאי שישנם אנשים שיכולים לגלות מידה שונה של הזדהות עם קבוצות אחרות או עם הקבוצה שלך, מה שאומר שהחלוקה הבינרית שהצעת בהתחלה איננה תופסת לגבי כולם, וגם ה"צריך" איננו אלא בגדר המלצה שבאה ממי שיש לו השקפת עולם מסוימת (ורציונלית-מודעת-קוגנטיבית). שהרי אזרחות ישראלית איננה מחייבת בהכרח פטריוטיות ישראלית, עם כל ההזדהות שכרוכה בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "ואדם בחברה המודרנית צריך לפתח יחס כלפי החלוקה הזאת"? מאיזה בחינה *צריך*? ושוב אני חוזרת - מדוע מריונטות? ומדוע הסתכלות מהצד? אני אינני מסתכלת מהצד כלל ועיקר. נהפוך הוא, אני מאוד מעורבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה הראשונה, ראי תגובתי לרון. אני אמרתי שאת מסתכלת מהצד? אפשר לאמץ כל מיני פתרונות לדילמה, ואפשר לדגול בזווית הסתכלות אחת בלבד (נניח, אוניברסאליזם). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |