 |
מאמר מעניין, תודה.
קישור למאמר המלא:
מצד אחד הוא מפרט את האיום על סוריה והאיזור אם היא תישאר מנותקת - עימותים בין-עדתיים, סהר שיעי, איום על המשך השלטון. מצד שני הוא מפרט איך יכולה סוריה לתרום אם אירופה וארה"ב יסירו את החרם - למתן את החיזבאללה (או לפחות - להפסיק לתמוך בחתרנות של החיזבאללה), לשתף פעולה עם ממשלת לבנון, להעביר את חוות שבעא ללבנון באופן רשמי, 'לנצל את השפעתה על המפלגות הפלסטיניות כדי לעודד אותן לחזור לדיאלוג בונה על הקמת ממשלת אחדות', לשתף פעולה עם הממשלה החדשה בעירק, ועוד...
אם האינטרס של סוריה כל כך מובהק, והתרומה של עשויה להיות כל כך משמעותית (עבור לבנון ועירק, בעיקר), למה הם (סוריה, האיחוד האירופי, ארה"ב) צריכים את ישראל? למה הכל תלוי בגולן?
בסיכום הוא כותב שכל עוד השלטון הסורי לא רואה אפשרות לקבל את הגולן הם יעדיפו אי-שיתוף פעולה ועימות מילולי, אפילו במחיר המשך הבידוד. אבל אם הם יקבלו את הגולן (או לפחות - יראו שהם יכולים לקבל אותו) הם 'ינסו להראות שהם יכולים להיות שותף אמין בנסיון להשיג שלום איזורי'.
הכל מסתכם ברצון הטוב של הסורים: אם הם לא ירצו - יהיה רע מאד, אם הם ירצו - יכול להיות טוב. לנו אין ברירה אלא להחזיר את הגולן, ולקוות שהם ירצו לעזור.
למה אני חושש, בעצם? הרי עם מצרים היה הסכם דומה, והוא עבד יפה - עובדה, אין מלחמה עם מצרים. אני חושש כי יש מלחמה בעזה, שהמצרים יכולים לצמצם אם יחסמו את הברחות הנשק. אני חושש כי חיזבאללה הפכו לכח עצמאי (כפי שפרתס מציין) וסוריה עשויה להמשיך להיות נתיב ההברחות מאיראן ללבנון כדי לא לשבש את היחסים עם איראן. אני חושש כי נראה לי שסוריה צריכה את ההשפעה בלבנון יותר מאת הגולן, ולא תוותר עליה גם אחרי הסכם.
התקווה הטמונה בהסכם עם סוריה הוא שבעקבותיו יבואו הסכם עם לבנון, ואז אולי אפילו עם איראן. תקווה שאין לזלזל בה (בלי הסכמים אלו ההסכם עם סוריה כמעט חסר ערך). הסיכון הטמון בהסכם עם סוריה הוא שלא יהיה הסכם בכלל, רק שיחות, שיסתיימו בדעיכה במקרה הטוב, או פיצוץ במקרה הרע. סיכון שאפשר לסבול אם מניחים שהימנעות משיחות ודאי תביא לפיצוץ.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש