|
||||
|
||||
ביהדות, המוסר אינו "אספקט אחד קטן". זה כמעט כל העניין... הנקודה שאתה מעלה- של הציוויים האבסולוטים של התורה לעומת השינויים המתרחשים עם הזמן- קיימת בויכוח כבר אלפיים שנה. מי ששרד את אלפי השנים הללו הם דווקא אלו שיש להם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה. יכול להיות שחוסר היכרות עם אופיה והדינמיקה של התורה שבעל פה גורמת לך לחשוב ששם אין דין ואין דיין ואיש הישר בעניו יעשה. זה כנראה באמת אשמת החינוך החילוני שקבלת. לכן קיצרתי הליכים והגעתי לשורה התחתונה: יש תורה שבעל פה ומנגנוני התאמה, אבל זה לא גורם ליהודים להתרחק מהעוגן היציב של התורה. עובדה היא שלאחר אלפי שנים שקבוצות שונות של היהודים היו בחיכוך עם תרבויות שונות ומשונות, היהודים מסוגלים להתאחד חזרה. לכן על אף שיש מרחב לשינויים, ליהודי המחובר לתורה יש עוגן יציב, וספינתו לא נישאת ברוח הספינים. |
|
||||
|
||||
האם את רואה בשעבוד לעבדות מעשה מוסרי? אם לא, המוסר שלך אינו המוסר של התנ"ך, חד וחלק. ברור שישנם קוים משותפים, בדיוק כשם שישנם קוים משותפים בין המוסר שלך למוסר ההוטנטוטי: לא תרצח הוא כלל משותף. ברור גם שהמוסר שלך דומה יותר למוסר התנ"כי מאשר לזה ההוטנטוטי, אבל ההבדל הכמותי הזה לא משנה באופן מהותי. לא, למרות החינוך החילוני שלי אני לא חושב שבהלכה "אין דין ואין דיין ואיש הישר בעניו יעשה", אבל אני יודע שההלכה נאלצה, אולי בחרוק שיניים, לשנות את כללי המוסר בהתאם לרוח הזמן. ברגע שהעובדה הזאת ברורה, האבסולוטיות נעלמת. אין דבר כזה "אבסולוטיות יחסית". יש שמרנות, יש "עוגן יציב", יש מה שאת רוצה, אבל אין מה שאת טוענת שיש. |
|
||||
|
||||
שעבוד לעבדות? אתה מתכוון לעבד עברי? אני לא אעבור כאן על כל הסוגיה אבל אני בהחלט בעד השיטה של עבד עברי, שמאפשרת שיקום, וחיים אמיתיים של אדם, ולא מאסר ארוך ומנוון שהחברה המודרנית מתהדרת בו. רגע, אני נכנסת לבונקר...זהו, עכשיו אני יכולה לומר שלדעתי, עבור עבירות מסויימות, מאסר של אדם לשנים ארוכות זה הרבה יותר גרוע ממלקות. מלקות זה אמנם כואב ומרתיע, אבל לא לוקח לאדם ולמשפחתו את החיים, ללא תועלת לאף אחד, כמו המאסר. המוסר שלי נובע מהמוסר התנכ"י ומההתפתחות שלו במהלך השנים. ההתפתחות אינה אקראית, והתגובה לרוח הזמן נובעת במפורש וישירות מהמוסר התנ"כי. ברגע שההתפתחות עם הזמן אינה גחמתית ואינטרסנטית, אלא כוללת מנגנון שלם של בדיקה והתאמה עם הרבה מאוד דיוני עומק, כפי שזה מתרחש במנגנון פסיקת ההלכה, אז יש עוגן, ויש מקור סמכות חיצוני. לאדם יש אפשרות לשפוט את המציאות סביבו תוך השענות על נקודת אחיזה שהיא מחוץ להתרחשות העכשווית, ולכן הוא לא טרף קל לספינים, יחצ"נים, ואופנות מוסריות. זה בניגוד למצב בו הסמכות המוסרית היא באדם עצמו ומספיק לשכנע אותו אד הוק כדי שהגישה המוסרית שלו תשתנה. |
|
||||
|
||||
את בונה על חוסר הידיעה של רוב הנוכחים בדיני ישראל. חבל להתחיל לחזור כאן על הדיונים האינסופיים עם אורי פז. ההלכה באופן בסיסי היא פרימיטיבית וסקסיסטית בכל מה שנוגע לנשים-עם ההתאמות של הזמן. עצם ההגדרה של אישה מורדת מראה על רוח הדברים. מדוע אין גבר מורד? מדוע אשה מגורשת וגבר אינו מגורש? ואלה הן רק שתי פנינים. הבאת את הדוגמה של עבד עברי? את יכולה להביא את המצב שהיה בתקופת בית ראשון על פי תאוריו האידיליים של אברהם מאפו. אני מעדיף את תאוריו של הנביא עמוס. |
|
||||
|
||||
איציק, על מורדת ולא מורד; מגורשת ולא מגורש, ראה: תגובה 350578 |
|
||||
|
||||
קראתי. פילפולי סמנטיקה כדי להראות שדוקא עניין המורדת בא כדי להגן על האשה. גם להראות שהבעל אינו יכול לבגוד. עזוב, חבל על הזמן, לא נסכים בדברים הללו. |
|
||||
|
||||
המוסר שלך אולי נובע מהמוסר התנ"כי, אבל הוא *לא* המוסר התנ"כי, וטוב שכך. הצורה שבה הוא משתנה אולי מעניינת מאד, אבל לעניין הקטן שלי מספיקה העובדה שהוא משתנה. עד כאן. |
|
||||
|
||||
השאלה כמובן היא איך אתה מגדיר שינוי: האם התנהגות קבועה, בסביבה חברתית משתנה (אין חולק על כך שהיא משתנה. גם אין בעיה עקרונית עם זה, להפך, היהדות היא משיחית, כלומר שואפת לשינוי מתמיד תוך התקדמות לאידיאל), מראה על שמירת אותו עקרון מוסרי? או שמא דווקא שינוי ההתנהגות בהתאם לשינוי הסביבה, תוך שהיא מביאה לידי ביטוי את אותו עקרון מוסרי ראשוני- היא בעצם היציבות של העקרון המוסרי? |
|
||||
|
||||
המונח "דעת תורה" הוא מונח מאד גמיש היום. קראתי דעות תורה של הרב ליאור, של החותן שלך, מאיר כהנא, נכון? של הרב מלכיאור למרות שלדעת החרדים, הוא בכלל איננו רב, של הרב מרדכי אליהו, של הרב אליישיב, של עובדיה יוסף וכו'. מסתבר שדעת תורה היא מושג מאד סובייקטיבי, בהרבה מיקרים קשה להבדיל בינה לבין תפיסה פוליטית. לנתורי קרתא שהיו באיראן אין דעת תורה? יש ויש וודאי לא כמו של הרב אליהו. אז מה קורה פה? דעת תורה היא דבר והיפוכו? |
|
||||
|
||||
על זה באה בדרך כלל תשובה קלאסית עם דוגמה קלאסית, והדבר הופיע כבר בתגובות של ניצה: יש הבדלים אבל יש בסיס משותף, ואם רב אחד יחליט, לדוגמה, שמותר לאכול חזיר (זאת תמיד אותה דוגמה) - הוא יאבד את סמכותו ויזכה מקהלו לקיתונות של לעג ובוז ( ועל כך ענו לה יפה: דת מעניינת היא דתנו זו, שבה רב אמנם לא יכול להחליט שהחזיר כשר - אבל הוא יכול להתיר בדרשותיו את דמם של בני אדם, וכבר היו דברים מעולם. לדוגמה שתי פניני הרב עובדיה על יוסי שריד: "ארור יוסי שריד, צריך לעקור אותו מהעולם", "יש למחות אותו כמו שמחו את זכר עמלק"). |
|
||||
|
||||
ניצה ענתה משהו בעניין הזה? נדמה לי שהיכולת של פולמוסנים דתיים להתרחק מלעסוק במיספר נושאים, היא פנומנלית. למשל להכנס לעומק הסוגיה מה בין אדם סתם ליהודי. אצל חלק גדול מהדתיים זה יופיע: מה בין גוי לבין יהודי. רק בשינוי הזה הצליחו הדתיים שוב להתחמק מהנושא, כי הגדרת השאלה נושאת בחובה את האקסיומה שיש כאן ויכוח בין שני אנשים-יהודי וגוי.אבל השאלה היתה האם ההלכה מבדילה בין גוי ליהודי בהלכות כאלה שלמעשה מגדירות את הגוי כאדם נחות. |
|
||||
|
||||
אדם נחות? ממש *אדם* נחות? |
|
||||
|
||||
תשאלי פעם רב בנושא פיקוח נפש; נניח שיש לך חבר נוצרי. הוא קיבל איזה התקף ביום הכיפורים ואת צריכה לפנות אותו לבית החולים. האם יש כאן עניין של פיקוח נפש? |
|
||||
|
||||
אם יפתיע אותך ויאמר לך שיש פיקוח נפש, תתני לו אותו סצנריו עם ילדה קטנה ערביה. |
|
||||
|
||||
לא צריך להגזים. הוא לא יכול ללכת לשם לבד? |
|
||||
|
||||
בודאי, תיקחי איתך עדים או לפחות את המצלמה של אמנון לוי. |
|
||||
|
||||
תגובה 422145: "למשל- הרבנים יכולים לפסוק רק בתוך התחום שצאן מרעיתם מסוגל לקבל כמתאים לתרבות שלו. רב שיתיר לאכול חזיר, או לנסוע בשבת יהיה למשל ושנינה. זה אפשרי מפני שלאוכלוסיה המושפעת יש מקורות עצמאיים לשפיטה של האנשים המשפיעים שלה". תגובה 427384: "אלא שאתה שוכח שהקהילה הדתית תדחה את פסיקתו של רב שמתיר לאכול חזיר, מפני שיש לה נגישות לכתבי היסוד של היהדות, וברור לה ממקור ראשון שזה לא יכול להיות אמיתי". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |