בתשובה לאיש המרק, 03/01/07 23:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אוהו, תתפלא... נתקלתי בימי חלדי בנודניקים. יש כאלה מתוחכמים. לנודניק הנוכחי יש רפרטואר מרשים והוא חסין מרצים כמעט לחלוטין. למשל, הוא כבר עשה פעם את הקורס הזה. בכל פאוזה של המרצה הוא שואל אם המרצה הולך להסביר על X, כאשר ה X הוא ההמשך הטבעי ולפעמים הברור למה שנאמר עד כה, אבל הוא לא סתם שואל אלא מתאר ושם בסוף סימן שאלה. הוא גם מתרגל קורס מקביל שנלמד באותו סמסטר, אז לפעמים הוא זורק מונח מפוצץ ושואל אם זה קשור - המרצה לא יכול לעמוד בפני האתגר האינטלקטואלי ומנסה לנסח את הקשר. יש עוד כמה טריקים יפים שנאלצתי להתקל בהם, אותם אני לא רוצה לחשוף כי אני לא רוצה לעזור לנודניקים מתחילים להתפתח. אגב, על פי אותו כשל מתגובה 422075, אני חושש שיש סיכוי שהוא קורא באייל ואני כבר מתחרט על הפרטים המזהים שלו ושלי שאפשר למצוא בתגובה. הוא עוד יוכל להתנקם בי.. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
להתנקם בך? נשמע שאתה כבר סובל ממנו מספיק... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי את "מוישה המתיש" מימי באוניברסיטה. אינפי ב' המרצה-לינדנשטראוס ( יורם, לא מיכה). פרופסור ל. (המתחיל כל שעור באנחה כבדה) מסביר משהו ואומר "אל תשאלו אותי עכשיו על X, ידברו על זה בתרגיל". מוישה: (מצביע) ל.:(משלים עם גורלו) כן? מוישה: רציתי לשאול על X . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוישה נ.? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא זוכר. אולי בכלל לא קראו לו מוישה. אמצע שנות ה80. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא משלם על ההשכלה האוניברסיטאית שלו בדיוק כמוך, בלי להפגין שמגיע לו סיבסוד מלא של התואר מהמדינה, ואם יש לו שאלה, הוא לא צריך לעצור קודם ולדאוג שמא איזה שמוק אחר בשיעור יפרש אותה כניסיון להתרברבות. (שיעול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הבנתי את הקשר בין השביתה לנודניקיות. אגב, שמעתי על מה השביתה והפכתי לתומך נלהב. 2. אולי לא הבנתי את הסרקאזם, אבל בכל מקרה אין לאף סטודנט בעיה להבדיל בין שאלה נורמלית לבין נסיון להתרברבות. אני גם לא בטוח ש"נסיון להתרברבות" הוא ההגדרה המדויקת לשאלת נודניק. ברור שיש להתרברבות משקל מסוים, אבל הנודניק לא מונע לדעתי משיקולים רציונליים לטובת שיפור המעמד החברתי/אקדמי כמו מאיזושהי תגובה רגשית בלתי ניתנת לשליטה, ואני חושב שהנודניקים בדרך כלל יודעים שהשאלה שלהם יוצרת אך ורק אנטגוניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה ואינך אחד מהסטודנטים (מניסיוני, הרוב הם כאלו) שלא פונים אל המרצה בשאלה כמעט אף פעם, תוכל בוודאי לדמיין בקלות מישהו אחר רואה בך נודניק ו/או רברבן ברור. הרושם יווצר הרבה יותר פעמים אם אתה לא סתם לא-שתקן, אלא היפראקטיבי קצת (רוצה לשאול גם אם זה לא ממש חשוב) או מעופף. מעופף - שאלת שלוש שאלות בעשר דקות, אז אתה בטוח מקשיב. אז איך, שואל את עצמו הצופה מן הצד, יכול להיות שהוא שואל פתאום על מה שהמרצה אמר לפני שני משפטים? הוא הרי (אתה) מקשיב. ההסבר היחידי, לדעתו, הוא שאתה רברבן עם יכולת *מאוד* ירודה - שהחלטת שאתה חייב לשאול משהו, כדי להפגין נוכחות, ושלא הצלחת למצוא שום דבר במשך שתי דקות, אז התפשרת על השאלה המטומטמת והשקופה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח שלך קצת מבלבל.. ממש קשה לי להבין מה אתה אומר. אני כמעט לא שואל אף פעם שאלות בהרצאה. אני לא רוצה להעיק בפרטים אישיים אבל בלימודים במסגרת מדעי הטבע לתואר ראשון לא שאלתי בכלל. הסמסטר דווקא שאלתי כמה שאלות טכניות אינפורמטיביות לגמרי ("מה כתוב שם?"). בכל מקרה, מה שניסיתי להציג זה אנשים ששואלים שאלות סתם. לא חסרים כאלה (להיפך..). כדי לפשט את העניין, ברוב הקורסים בהם השתתפתי (99% מהקורסים במדעי הטבע, ואחוזים קרובים בקורסים האחרים) המרצה בא להסביר כמה דברים שהוא יודע לאנשים שלא מתמצאים בהם. הרבה פעמים הם לא מבינים גם אחרי שהוא מסביר, ואז הם שואלים שאלות. השאלה היא, האם השאלות האלה תורמות למי ששאל אותן(ובמקרה הטוב גם לכמה אחרים) להבין חלק ממה שהמרצה התכוון להסביר. אם מישהו לא מתרכז בשיעור או שרף החשיבות של השאלות שלו נמוך אז הוא סתם נודניק מעופף והיפר אקטיבי, וזה מעצבן. הבעיה הגדולה יותר היא עם נודניקים מקצועיים שאותם תיארתי בתגובות קודמות. יכול להיות שיש חפיפה מסויימת בין האוכלוסיות אבל קיומם של נודניקים פר סה ושאלות נודניקיות פר סה היא תופעה ממשית, וכואבת, בחיים. אם הסכמנו עד כאן, על התיאור הכללי, טוב ויפה. עכשיו מגיע החלק השיפוטי: בעיני גם המעופפים וההיפראקטיביים (ואני מניח שיש גם סוגים אחרים) ששואלים שאלות נודניקיות הם נודניקים מודעים שנתקעו בשלב אינפנטילי כלשהו בחייהם ולא מעוניינים להבין שזה שהם מעופפים והיפראקטיביים לא אומר שהם מוזמנים ע"י הסובבים אותם לבלבל את המוח, בטח לא בסיטואציה שבה קשה מאוד להתחמק מהם ולא לראות אותם מלכתחילה - להיפך, הם בוחרים דווקא את הסיטואציות הכובלות האלה כדי לכפות את עצמם על הסביבה. אם מישהו לא מסוגל להבין שמעופפותו היא בעיה שלו ולא של הסביבה אז הוא נודניק. הנודניקים המקצועיים שואלים שאלות שדווקא מעידות על ריכוז עילאי ועצבי ברזל - לא פשוט לדחוף את השאלות הנוראיות שלהם בטיימינג ובהקשר המדויק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להגיד - מעופף ששואל על מה שהמרצה אמר לפני שני משפטים הוא אמנם מעצבן, אבל מגיע לו יחס הרבה יותר סלחני משמגיע להוא שבחר שלא להקשיב (לעומת המעופף, שלא הצליח), ובטח-ובטח שלא מגיע לו היחס שמגיע לאחד ששואל שאלות כי הוא לא יכול שחדר שלם של אנשים לא יתייחס אליו במשך חמישים דקות. אתה לא עושה שום הבדלה ביניהם - כתבת "להיפך, הם בוחרים דווקא את הסיטואציות הכובלות..." - לא נכון. מי שבוחר דווקא את הסיטואציות הכובלות הוא מי שרוצה את תשומת הלב. בכאלו לא ניתקלתי בחיים, אבל אני משוכנע שחשבו ככה עליי ועל שואלים-סדרתיים אחרים לפעמים (שלא בצדק, לדעתי, כאמור). יותר מזה - המעופף ששואל על מה שאמר המרצה לא מזמן לא עושה את זה בכל שאלה ושאלה שלו. זה קורה לו פעם בעשר פעמים, נגיד? זה לא מספיק בכדי שהוא יבחר שלא לשאול שאלות בכלל, ולזהות את הפעמים שבהן הדברים נאמרו הרגע הוא הרי לא יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם מה שכתבת. בכל אופן, בשביל הפרוטוקול, אני חושב שזה נחמד שאנשים שואלים שאלות ושעונים להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתנאי שהם לא שואלים מה השעה. אנשים ששואלים מה השעה ושעונים להם הם ללא ספק נודניקים. (לקח לי כמה שניות להבין מה מוזר לי בניסוח של המשטח האחרון בתגובתי הקודמת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמוזר בו זה שהוא משטח שמונה תשע מלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני חושב שזה נחמד שאנשים שואלים שאלות ושעונים להם" הוא משטח (לטענתך), ויש בו תשע מלים (גם את "שמונה" אפשר לקרוא בשתי דרכים, לא רק את "שעונים"). אתה לא חושב שזה מוזר? (קיוויתי שלא אצטרך להסביר, אבל נראה שנסחפתי. סליחה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי.. תודה שענית מהר, ואין צורך בהתנצלות. המשפט שלי יותר מוזר כי הוא לא רק נקרא אלא גם נשמע בדיוק אותו דבר בשתי הגרסאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני שוכח, ובתקווה שאני לא טועה: בעצם זה לא נכון, בש' של "שעונים" יש שווא ולעומת זאת בש' של "שעונים" יש צירה, אז ו' החיבור בראשון היא עם שורוק ובשני עם שווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סֶגול, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מה שהמרצה אמר לפני שני משפטים'' הוא לעתים קרובות ''מה שהמרצה אמר, בזמן שכתבתי את מה שהמרצה אמר לפני שלושה משפטים''. אז שואלים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |