 |
זה קצת פחות קשה להאמין אם זוכרים שחוות דעת שניה היא פתח להתלבטויות וללקיחת אחריות בתחום שהחולה לא מבין בו הרבה1.
לצערי שני ידידים שלי היו לאחרונה בדיוק במצב הזה בקשר לעניין של חיים ומוות, ושלישי עדיין במצב הזה לגבי עניין של איכות חיים. מה אמור החולה המסכן לעשות כאשר רופא אחד אומר "לנתח!" והשני הקרין!"? יילך לשלישי, מן הסתם, אבל זרעי הספק כבר נטמנו. ספק הוא הדבר האחרון שחולה, בעיקר במחלה רצינית, מעוניין בו, ויש לו גם השפעה שלילית על סיכויי החלמה, בגלל ביטול אפקט הפלסבו2. אם השלישי בכלל יגיד "כמותרפיה" צריך כבר חוות דעת רביעית, והחולה עלול לשים לב שהתשובות משתנות בהתאם לעיסוק העיקרי של המומחה הנשאל: כירורגים ממליצים הרבה פעמים על ניתוח, וכד'. ובכן? צריך מומחה שיפסוק בין חוות הדעת של המומחים השונים ואולי גם יהיה זה שממליף באילו מומחים להתייעץ. ברור שאחרי שהמומחה פסק, כדאי לקבל עוד חו"ד, ליתר בטחון. המצב שתיארתי כאן אינו הגזמה בנוסח החביב עלי, הוא מתאר ממש את מה שעבר אחד מאותם שני ידידים שלי3.
____________
1- אני יודע שהקורא הטיפוסי באייל חושב שלקיחת אחריות היא בדיוק הדבר הנכון, ואני מאחל לאותו קורא טיפוסי שלא יעמוד במצבים בהם הדחף החזק ביותר הוא לתת למישהו אחר להכריע.
2- שהוא לכשלעצמו משונה מאד.
3- למען האמת התואר "חבר" מתאים הרבה יותר במקרה זה, וככל הנראה הטיפול שנבחר בסוף היה מוצלח, כך שיש סוף טוב לסיפור, ומי שרוצה להקיש בעץ, שיקיש.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש