|
||||
|
||||
גם אם יש לאלימות מקור תורשתי, זה לא מצביע על כך שעל אותם ילדים ''נגזר'' להיות אלימים. |
|
||||
|
||||
אני קורא את שכ"ג אחרת- שיש ילדים שהם אלימים מטבעם, ואפילו אם תשים אותם אצל הורה טיפוסי, הם יקבלו מכות. הסיבה ש*רוב* ההורים לא מכים את ילדיהם (לפחות לא חזק) הוא שאין צורך בכך. |
|
||||
|
||||
לא לזה התכוונתי, אבל גם זה נכון במידת מה. כבר סיפרתי כאן פרטים מהביוגרפיה שלי. אני חושב שאם הייתי גדל היום לאותם הורים, לא היו מכים אותי, אבל אני בכלל לא בטוח שהייתי מעדיף עונשים חינוכיים, ולמען האמת את אלה אני זוכר כחויה מחורבנת יותר מכל ה''פליקים'' על התוסיק. |
|
||||
|
||||
אני אף פעם לא הענשתי את הילדים שלי. |
|
||||
|
||||
כיף לך וכיף להם. לצורך העניין אני מוכן להאמין שיש ילדים והורים שענישה בכלל לא משתרבבת ליחסים שלהם, הכל בנוי על תגמולים חיוביים והרבה אהבה. אני מסופק אם זה נכון להרבה משפחות, אני מטיל ספק רב ביותר שזה נכון ברוב המקרים, ומוכן להמר על פרוטתי האחרונה שזה לא נכון ל*כל* הילדים וההורים. (נדמה לי שהבטחתי לעצמי להסתלק מהדיון הזה. אין לי מילה) |
|
||||
|
||||
אם להמשיך את הקו שלך (אתה יכול להתנגד אליו כמובן): הכאה לא תכופה של ילדים שאינה גורמת לנזק גופני (מה שנקרא אולי "סטירה פה סטירה שם" בניגוד להצלפות חגורה או הכאה תכופה) היא עדיין במסגרת האוטונומיה של הורים ביחס לחינוך ילדיהם. לא כל הורה מסוגל להתמודד עם ילדיו בלי שימוש באלימות מוגבלת ולעמוד ברף של הורים אחרים, והתנהגות שכזו צריכה להיות עדיין במסגרת "גבולות הגזרה" הלא-פליליים של מערכת היחסים בין הורים לילדיהם, אשר אינה מצריכה התערבות חיצונית. |
|
||||
|
||||
כנראה פספסתי. האם נטען איפשהו בדיון הזה שכל הכאה מצריכה התערבות חיצונית? |
|
||||
|
||||
לא, אבל עכשיו נטען שלא. |
|
||||
|
||||
אתה מכה איש קש! |
|
||||
|
||||
אני רואה בזה יותר משום סימון גבולות גזרה, או פיחות זוחל. וניסיון לשקם את התפישה העצמית של כל אותם הורים אשר לעיתים מכים את ילדיהם: הם לא הורים איומים ונוראים. |
|
||||
|
||||
יופי, אבל מה זה קשור ליוריסטיקציה של ההכאה? הלא רגשות אשם הם הכלא הנורא ביותר. |
|
||||
|
||||
"יוריסטיקציה"? ניסיתי בבבילון (וגם juristication) ולא מצאתי פירוש למלה. מה רצית לומר? |
|
||||
|
||||
היא ניסתה (והצליחה) לומר שהשאלה אם לאסור או להתיר בחוק את ההתנהגות, לא רלבנטית לביקורת שהיתה כאן על אותה התנהגות. אפשר להגיד שההורים האלה איומים ונוראים, גם בלי לרצות לשלול מהם את הזכות להיות כאלה. |
|
||||
|
||||
ואני מנסה לומר שההורים הללו לא צריכים להרגיש שהם הורים איומים ונוראים. הם יכולים להסתפק בכך שהם הורים ממוצעים, ואולי אפילו לחשוב שהם הורים טובים, למרות שחלק מהסביבה חושב שהם הורים איומים ונוראים. |
|
||||
|
||||
אני יודע. הרטוריקה של תגובה 426579 קצת פיספסה את העברת הנקודה הזאת, אבל כבר הספקת לחדד. |
|
||||
|
||||
הם גם יכולים לחשוב שהם הורים ממוצעים או טובים, וביחד עם זה לשקול מדי פעם את סך הפעולות שלהם בתור הורים, ומתוך הסך הזה, לשקול במיוחד את שיטת הענישה הגופנית. הורים עושים דברים כאלה לפעמים, אתה יודע - יושבים וחושבים "האם אני עושה נכון כשאני מרשה לבתי לחזור מאוחר/כשאני לא מרשה לבתי לחזור מאוחר, ממסיבות/אסיפות כיתה/פעילויות אחרות? אולי אני צריך/צריכה להחליט מהיום על מדיניות אחרת בתחום זה..." - וכך, כמו שהם שוקלים את השאלה הזאת ועוד עשר שאלות חינוכיות אחרות - הם יכולים לשקול גם את נושא הענישה הגופנית. הבחינה-מחדש הזאת יכולה בהחלט להתבצע כתוצאה מתודעה המתעוררת בעזרת השיח הציבורי והאינפורמציה המצטברת עם הזמן בנושא, ובלי חלוקת ציונים עצמיים מסוג "אני הורה נורא ואיום", "אני הורה א', ב' ג' ", וכולי. אגב, האם יש לנו דוגמה שאתה מסתמך עליה, כאן בפתיל או במקומות אחרים, המעידה שהורים המכים או הורים המכים מדי פעם - חושבים על עצמם שהם הורים איומים ונוראים? והאם משום כך אתה מגיע למסקנה שיש מקום להיחלץ לעזרתם ולתמוך בדימוי העצמי שלהם? התרשמותי לרגע זה היא הפוכה דווקא - שנציגי הענישה הגופנית בדיון זה מפגינים בטחון עצמי רב מאוד בשיטותיהם ובציון המגיע להם, לשיפוטם, כהורים. |
|
||||
|
||||
מזל שאתה פה! :-) |
|
||||
|
||||
תנסה למצוא פירוש למילה ''חיקוק''- גם לא תמצא. אבל השפות מתפתחות מאד מהר בכיוונים שונים וודאי שתי המילים יופיעו בהקדם. בשבוע שעבר נתקלתי במילה שמשתמשים בה ולא ידעתי אותה- תיעדוף. |
|
||||
|
||||
האמת היא שאולי בכלל התכוונתי ל"יוריסטיזציה" (על משקל "פתולוגיזציה"). הייתי מתרגמת את זה "השפטה" :-) |
|
||||
|
||||
אני לא מבינה מה ההגנה הזריזה הזאת שכולכם מעניקים לאנשי הקש. איך זה שדוקא הם מעוררים כל כך את רגשי החמלה שלכם? |
|
||||
|
||||
אכן, תגובה המתאימה לאיש פח. |
|
||||
|
||||
אן לאשת פחחחחחחחחח. (היי, ל..ב.פ., אני מקוה שהצינון עבר) |
|
||||
|
||||
האם מישהו זוכר את הסיפור ששמו כשם תגובתי לעיל? |
|
||||
|
||||
תלוי על איזה עונשים חינוכיים מדובר. מסקרנות לגבי אותה תקופה, איזה עונשי לא-מכות היו מקובלים אז (במשפחתך או בכלל)? |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר את כל המבחר, אבל לדעתי הוא לא שונה בהרבה מהעכשווי. מה שאני מצליח לדלות מזכרוני: 1. מעצר בית בלי זכות לארח חברים. 2. שלילת הזכות לשמוע את "פול טמפל" (למרות שהקליטו לי את הפרק לשמיעה במועד מאוחר יותר). 3. עבודות מעצבנות בבית (מסידור החדר ועד כיסוח הדשא). 4. ניתוק מהאינטרנט. בעצם זה היה העונש הקבוע, על שנולדתי מוקדם מדי. העונש הכי טראומטי שאני זוכר מגיל צעיר היה לבקש סליחה מהגננת, כלומר ללכת אליה הביתה(!) אחר הצהריים (!!) לדפוק בדלת (!!!) ולבקש סליחה (!!!!). החטא היה שברחתי מהגן1 והלכתי לטייל בשדות הסמוכים, ובכך הדאגתי אותה ולכן היה עלי להתנצל. ללא ספק הייתי מעדיף לסגור את העניין עם קצת מכות בטוסיק, אם מישהו היה נותן לי לבחור - או לפחות כך אני זוכר את זה היום. בכלל, מחלקת ה"לבקש סליחה" (לא מהורי, עם זה לא היתה לי בעיה) היתה המחלקה השנואה עלי מכל, וגם, חוששני, הכי אפקטיבית. אבל זה ספציפי לי. ____________ 1- אני לא בטוח אם השער היה נעול באותם ימים, ואם ה"בריחה שלי היתה קשורה במחדל בטיחותי של אותה גננת. |
|
||||
|
||||
"עבודות מעצבנות בבית (מסידור החדר ועד כיסוח הדשא". נו, באמת - ילד מלומד שכמוך לא ידע להפיק תועלת רבה ממתן זכיונות לכיסוח הדשא לחברים? בשביל מה כתבו לך את תום סויר? |
|
||||
|
||||
החברים המאניאקים שלי קראו גם הם את תום סויר (אגב, אני העדפתי את הקלברי פין בהרבה). |
|
||||
|
||||
נכון בהחלט. אני רק מצביע על הפגם החוזר ונשנה בטיעונים כגון אלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |