|
||||
|
||||
כמובן. וגם בלי עדים. ועם אליבי מוצק. ועם מניע שאף אחד לא יגלה לעולם. זה מתחיל להישמע לי כמו בבדיחה עם היהודי והדג המלוח :-) (יש כמה כאלה, זה בטח מתאים לאחת מהן). |
|
||||
|
||||
ברור שבלי עדים, זה חלק מהתכנון ואליבי צריך רק כשאת החשוד המידי. כל עוד אני לא מוכר למשטרה אני לא צריך להכין אליבי. |
|
||||
|
||||
אבוד לך, היפאני קורא אותך כאן :-) |
|
||||
|
||||
לטובת אלה שלא מכירים, ספרי את הבדיחה בבקשה. |
|
||||
|
||||
משהו כמו: יהודי ופולני נוסעים ברכבת. הפולני שואל: איך אתם היהודים כאלה חכמים? היהודי אומר, יש לנו דג מיוחד שאנחנו אוכלים, והוא מעניק לנו חוכמה נעלה. אמכור לך חתיכה במאה רובל. הפולני שמח, משלם וקונה, נוגס מהדג ומתפלא: הלא זה סתם דג מלוח רגיל! אומר לו היהודי, אתה רואה, כבר נעשית חכם יותר. אפשרות שנייה: בקישור המצ"ב, בעמוד המצולם למטה. (כל זה לא בא לסנוט באיזי, שחבל שלא הזמנתי מבעוד מועד את הדג שהוא אכל). |
|
||||
|
||||
נראה לי שהתרגלנו מהספרות הבלשית, הסרטים והטלויזיה, שעל מנת לבצע פשע שלא יפוענח, צריך לתכנן את הפשע המושלם. הראיות תמיד מסתדרות והרעים תמיד משלמים את המחיר. הרי ה-CSI יפי הבלורית תמיד ידעו איך לתקתק על המחשבים שלהם עם התצוגות הגרפיות התלת מימדיות (והצפצופים, תמיד יש גם צפצופים הי-טקים מרשימים) ותמיד בסוף קופץ פרצופו של הרוצח על המסך. מעניין היה לראות נתונים אמיתיים (או לשמוע על נסיונו של בלש גשש אמיתי) לגבי כמות התיקים הנפתחים במשטרה בהשוואה לכמות הפשעים המפוענחים/מסתימים בהרשעה בבית המשפט. מתוך התסריט של "שבעה חטאים": MILLS
Then, you tell me what you think we're doing. SOMERSET All we do is pick up the pieces. We take all the evidence, and all the pictures and samples. We write everything down and note what time things happened... MILLS Oh, that's all. SOMERSET We put it in a nice neat pile and file it away, on the slim chance it's ever needed in a courtroom. (pause) It's like collecting diamonds on a desert island. You keep them just in case you ever get rescued, but it's a pretty big ocean out there. MILLS Bullshit. SOMERSET I'm, sorry, but even the most promising clues usually lead only to other clues. I've seen so many corpses rolled away... unrevenged. |
|
||||
|
||||
באתר של משטרת ישראל יש נתונים סטטיסטיים (למשל תחת "סטטיסטיקה - דו"ח שנתי"). מדובר של על "תיקים גלויים" ולא בדיוק ברור לי מה זה. ברצח, למשל, יש 65% גילויים. |
|
||||
|
||||
אלה כוללים, מן-הסתם, מקרי-רצח שבהם זהותו של הרוצח מובנת-מאליה, הרוצח לא תכנן היטב איך להתחמק מהמשטרה או לא תכנן בכלל, או בכלל הסגיר את עצמו מיד. רצח בתוך המשפחה, למשל. נדמה לי שרוב מקרי הרצח הם בין אנשים שגם כך קרובים. מעניין מה הסטטיסטיקה של מקרי רצח שהם יותר אגתה-כריסטי-ים באופיים, ולו בקצת; אני חושש שהיא הרבה הרבה הרבה יותר קרובה לאפס. |
|
||||
|
||||
הייתי אומר שגם אני חושב/ש כך אבל לא אעשה זאת עד שאקבל תשובה ל-תגובה 425809. |
|
||||
|
||||
אם כבר סרטים, אני מכירה 3 סרטים על פושעים שיצאו בשלום, שניים מהם של וודי אלן ("פשעים ועבירות קלות" ועוד אחד, הלפני אחרון). בשניהם הרצח מתוכנן מראש. המשטרה מעלה אפשרויות נכונות ופוסלת אותן כי הן לא נשמעות סבירות לאור מהוגנותו של החשוד, או כי השוטרים מתים לצאת כבר לאכול צהריים. בסרט נוסף, "הזר" עם יואן מקגרגור (נו בסדר, ספוילר ספוילר ספוילר ספוילר לא לקרוא מוגש באדיבות משטרת הספוילרים תודה ושלום), הפשע לא מתוכנן אלא הוא תאונה שלא במתכוון, הרוצח מנסה להתוודות ובכל זאת תופסים אדם חף מפשע ומענישים אותו. סרט מעיק נורא. |
|
||||
|
||||
אליבי מוצק זה דבר מחשיד ביותר. עדיף בלי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |