בתשובה לקהלת, 20/12/06 21:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה ור' לא מדברים על אותו הדבר. שניכם מסכימים שצריכה להיווצר נאמנות למדינה ונכונות להתגייס. ואילו במאמר רעל "מתייחס ליצירת הזדהות רגשית דרך האדרת הכוח והמסגרת הצבאית...כמעין השתתפות בסרט אקשן מרגש, כמשהו נוצץ, יוקרתי וכדאי", ואם התהליך שאתה מציג הוא טבעי וכללי כל כך, ובנוסף מסתורי, רק מתחזקת השאלה למה להשתמש דוקא בדרך הזאת, ואיך היא אמורה לעבוד. מלבד השטחיות וכו', לפעילות ראותנית וחד פעמית כזאת קשה יותר, אני מנחש, לחלחל לחברה ולדורות הבאים, מאשר תהליך חינוכי אמיתי. חוץ מזה אתה ואחרים בדיון מדמים את אלטרניטבת ה"הכנה לצה"ל" כאילו ר' פשוט יחלק לתלמידיו מקטרות להחליט בהן על ערכיהם. האם אתה לא מאמין שניתן לנהל שיעור ערכי נחרץ יותר (נגיד הרצאה או משימות כתיבה, כשה"דיון" שולי יותר)? והאם אין צורך להתמודד (ואולי לרתום למטרה) כל מיני לבטים אישיים ודילמות חברתיות, גם הם קמאיים ועמוקים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכוונה נמנע מלהתייחס לאותו טיול, מהסיבה הפשוטה שלא היתי בו, את הביקורת כיוונתי לשלילת התהליך הרגשי והחלפתו בדיון ערכי נטו. עיקר החילחול לדורות הבאים הוא תוצאה של "והיגדת לבניך", היותו של הצבא צבא עם והסיפור של הדור שקדם לנו קשור בצבא; מפגן הכוח אמור אולי לתת תחושה ראשונית של שייכות (אני לא טוען שזה עובד), או לפחות של קירבה ורמיזה ששייכות תגיע דרך גיוס ליחידה. מערכת החינוך לא נראית לי כיום טובה מספיק כדי להנחיל ערכים. אם מורים אילו או אחרים מצליחים להשריש ערכים בנוער, זה כמובן מבורך, אבל קשה לי לראות בזה כלל והצבא לא צריך לסמוך על כך. לא ירדתי לסוף דעתך במשפט האחרון שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |