|
שלום ירדן. אני ממש לא מסכים אתך. ההוכחה שלך אולי תקפה לוגית אך הזיכרון ההיסטורי אינו מאשר אותה. א. זכור את התיחסותו של היטלר לשואת הארמנים. הוא הזכיר שב-1915 כל אירופה (כולל גרמניה/אוסטרו-הונגריה) הסתייגה מן הטבח העות'מני בארמנים והיום (בערך בשנות ה-30), מי בכלל זוכר אותם. וההתיחסות היתה במסגרת של הצדקת הצורך והוכחת האפשרות של חיסול היהודים (אם זה חשוב אחפש את הציטוט והמקור המדוייק). ב. התפיסה הרשמית של הנאצים כפי שבוטאה בנאום של הימלר בפני קציני ס"ס היתה שהשמדת היהודים אינה מלאכה נעימה וקלה אלא עשייה מסואבת ומטונפת שהיא בבחינת מעשה של הקרבה עילאית ועל אנושית הנדרשת מן האדם העליון הנאצי (קריא קציני הס"ס) לטובת העתיד של כל הגזע הגרמני. הם אינם צריכים לצפות שההקרבה שלהם תזכה אותם בהכרה או בתודה, מפני שיתר הגרמנים לא יהיו מסוגלים להבין את גודל הקרבן. המעשה אמור להשאר חבוי בין דפי ההסטוריה של הגרמנים. כלומר ה"תערובת מקבילה של שתי התשובות" בפועל יצרה מצב בו היה חיוני להסתיר/להצניע את מעשה ההשמדה מן הציבור בכללו. בפועל זה בדיוק מה שנעשה: מפעל ההשמדה נוהל בסתר כסוד מדינה. בפועל ממש ניסו להציג את מותם של נכים, מפגרים ויהודים כתוצאה של מחלות, רעב והתנאים הקשים של מלחמת העולם שאותה יזמו היהודים. זהו מעיין ההשראה ממנו נובעת הכחשת השואה המודרנית (חלקה הגזעני לפחות).
|
|