|
כשאני הייתי בבה"ד שבע (חצי שנה, חודש מתוכה במלחמת המפרץ הראשונה), הצפטיות היו משאת הנפש של כל טמ"סניק חנון, רגיש, בעל נפש חבוטה, אישור כניסה לענף והרגלי עינוג עצמי מפוקפקים. אבל הן, הן העדיפו את הטצ"נים הגזעיים.
האמת שאני מבין אותן, הרי הם היו גברים שידעו להעמיד אנטנות ואנחנו מה אנחנו יודעים לעשות? טוב, אני יכול לכתוב את זה אבל אז אני אצטרך להרוג את כל הקוריאם וזו עלולה להיות בעיה.
בכל מקרה, אחרי השיבוץ הדברים השתנו מקצה אל קצה. רוב הבחורות שיצאתי איתן במהלך השירות היו צפ"טיות, וחלק מחברי לנשק (איזה נשק ואיזה נעליים? בקושי מברג. אפילו שמירות לא היינו עושים) התחתנו עם נשים שמקצוען הצבאי הוא צפטית.
תמיד תהיה שמורה בליבי פינה חמה לאלו לצפ"טיות בדימוס. אפילו אם הן נשרו בקורס
|
|