|
||||
|
||||
בתיכון בו למדתי (ואני מניחה שאפשר להגדיר אותו כ''בית ספר של בני טובים'') ראיתי פעמיים מד''נית. בשכונות בדרום ת''א ובירושלים נתקלתי במספר מד''נים שישבו במועדוני הנוער שם באופן קבוע, אחת מהן עבדה בבקרים בתיכונים באזור (כלומר, הן היו קבוצת מד''ניות, כל אחת בתיכון אחר). ככה שאני לא ממש יודעת על מה אתה מבסס את דברייך - אין לי נתונים אמפירים אבל עד כמה שאני יודעת (ונדמה לי שאני קצת קרובה יותר בגיל) המצב אכן הפוך מזה שתיארת. |
|
||||
|
||||
וואו. לקח לי המון זמן לשים לב לתגובה הזו. זה מה שקורה כשמגיבים בלי החשבון האישי (ושוב, כולם, נא לשאת תפילת הודיה לטל כהן. אומרים שהוא שומע כל אחד). יכול להיות שהמצב השתנה באופן דרסטי מאז הפעם האחרונה שהתעניינתי בו, אבל עד כמה שזכור לי מהכרותי עם מערך המד"נים, רובם נשלחים לתיכונים "רגילים". אפילו מד"ן אחד בתיכון בצפון תל אביב או ברמת השרון הוא מיותר 1, בזמן שמד"ן מוצלח אחד שישב במתנ"ס באור יהודה יכול (אולי) לשנות את חייהם של כמה מלש"בים ולהצדיק את הקיום שלו. קריירה צבאית היא אולי לא משאת נפשו של כל אדם, אבל לדעתי "ייצור"2 קצינים ונגדים אתיופיים (למשל) בתפקידי ליבה יכול לתרום הרבה גם לקהילה האתיופית, גם להם עצמם, וגם כמובן לצבא. כל זה, כמובן, לא בא לסתור את העובדה שלדעתי סיכויי ההצלחה של מד"ן שהוא בעצמו סדירניק נטול הכשרה ממשית וניסיון חיים או הכרות עם הצבא האמיתי, הם קלושים לכל היותר. 1 - ואני יודע שיש גם כאן וגם שם. 2 - ובשביל זה יש מד"נים, לא? |
|
||||
|
||||
למדתי בדרום ולא למדתי במרכז ולכן אני לא יודעת מה המצב שם, אבל אלינו הגיעה מד"נית אחת *פעמיים*. גם "בני-טובים" זכאים לפרטים על הצבא ותתפלא - לא תמיד חברים/משפחה יכולים לספק אותם. (אבל זו כבר ירידה לרזולוציות שלא יקדמו אותנו לשום מקום, אז אפסיק פה) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |