|
||||
|
||||
א. גם כאשר אתה בוחר להמנע משיפוט מוסרי אתה עושה בחירה מוסרית. בסופו של דבר חומסקי בחר לכתוב ולפעול למען הזמנתו של פוריסון לכינוס אקדמי כלשהו ובחר לא לכתוב ולפעול נגד הכחשת השואה. בכך הוא כבר הרויח ביושר את ההתקפות עליו. אם העקרונות והאידיאות שלך מביאים אותך תמיד לזרועותיהם של אחמדינג'אד, סאדאם ופוריסון, אולי מן הראוי לבחון שוב את העקרונות שלך. ב. בעיני להכחשת השואה יש גם סכנה בעין, שמעבר לפגיעה ברגשותיהם של היהודים. הכחשת השואה יכולה ליצור רוח גבית לג'נוסיידים עתידיים לאמור: יאמרו הפדרמנים והבן-גבירים בואו נחסל 2 מיליון פלשתינים. בלאו הכי אחרי 10 שנים יופיעו המכחישים ויגידו שלא 2 מיליון אלא מאה אלף ולא הושמדו אלא מתו ממחלות וכיוב'. ג. נראה שההבדל העיקרי בן בוש לקסטרו הוא שלבוש יש נועם חומסקי. לקסטרו אין. |
|
||||
|
||||
ההבדל בין בוש לקסטרו הוא כמו ההבדל בין בנק הפועלים לבין חלפן כספים שיושב בנצרת. |
|
||||
|
||||
ב. אתה חושב שרוצחי-עם בכוח מורתעים בגלל חשש מדין ההיסטוריה? לא נראה לי. ניקח שתי אפשרויות: או שמעין-בלבניזם תקף גם להם - הזוועות באות לשרת מטרות מעשיות, או שהם באמת פועלים מתוך שכנוע אידיאולוגי. במקרה הראשון, מדובר באנשי קרח שלמען המטרה המעשית מוכנים לרוע קיצוני; אם כך, מה אכפת להם משפט ההיסטוריה, ומה אכפת להם אם בעתיד הרחוק יגמדו או יפריזו במעשיהם? במקרה השני, הם חושבים שההשמדה נכונה וטובה; אם כך, הם ישושו להיסטוריה שתשפוט אותם לטובה, ויכולים רק להצטער אם היסטוריונים עתידיים ימעיטו במעשה. ואם בפועל הם פועלים מתוך תערובת כלשהי של שתי הגישות - אז תערובת מקבילה של שתי התשובות תפעל. |
|
||||
|
||||
שלום ירדן. אני ממש לא מסכים אתך. ההוכחה שלך אולי תקפה לוגית אך הזיכרון ההיסטורי אינו מאשר אותה. א. זכור את התיחסותו של היטלר לשואת הארמנים. הוא הזכיר שב-1915 כל אירופה (כולל גרמניה/אוסטרו-הונגריה) הסתייגה מן הטבח העות'מני בארמנים והיום (בערך בשנות ה-30), מי בכלל זוכר אותם. וההתיחסות היתה במסגרת של הצדקת הצורך והוכחת האפשרות של חיסול היהודים (אם זה חשוב אחפש את הציטוט והמקור המדוייק). ב. התפיסה הרשמית של הנאצים כפי שבוטאה בנאום של הימלר בפני קציני ס"ס היתה שהשמדת היהודים אינה מלאכה נעימה וקלה אלא עשייה מסואבת ומטונפת שהיא בבחינת מעשה של הקרבה עילאית ועל אנושית הנדרשת מן האדם העליון הנאצי (קריא קציני הס"ס) לטובת העתיד של כל הגזע הגרמני. הם אינם צריכים לצפות שההקרבה שלהם תזכה אותם בהכרה או בתודה, מפני שיתר הגרמנים לא יהיו מסוגלים להבין את גודל הקרבן. המעשה אמור להשאר חבוי בין דפי ההסטוריה של הגרמנים. כלומר ה"תערובת מקבילה של שתי התשובות" בפועל יצרה מצב בו היה חיוני להסתיר/להצניע את מעשה ההשמדה מן הציבור בכללו. בפועל זה בדיוק מה שנעשה: מפעל ההשמדה נוהל בסתר כסוד מדינה. בפועל ממש ניסו להציג את מותם של נכים, מפגרים ויהודים כתוצאה של מחלות, רעב והתנאים הקשים של מלחמת העולם שאותה יזמו היהודים. זהו מעיין ההשראה ממנו נובעת הכחשת השואה המודרנית (חלקה הגזעני לפחות). |
|
||||
|
||||
תודה, תשובה טובה. בעצם נדמה לי שבשתי הדוגמאות, עניין ההרתעה של דין ההיסטוריה לא רלוונטי ישיורת למנהיגים יוזמי ההשמדה, אבל כן רלוונטי כשהם באים לשכנע את הזוטרים יותר, שצריכים לשתף פעולה בהשמדה. |
|
||||
|
||||
ההיסטוריוגרפיה של השואה - כמו גם של הכחשתה - נמנות על ההיסטוריוגרפיות הפוליטיות ביותר שיש, ושתיהן משאירות (לפחות) עין אחת פקוחה לכיוון ההשלכות הפוליטיות האפשריות שלהן. אני מסכימה בהחלט לכך שרוצחי-עם בכח לא יירתעו מתיאור השואה המקובל או ממשפט ההיסטוריה, אבל מדינאים/פוליטיקאים רמי דרג בהחלט מושפעים מאמונותיהם לגבי השואה בבואם להחליט החלטות הנוגעות לישראל, ליהודים, לסכסוך במזרח התיכון ועוד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |