|
||||
|
||||
היו ממחיזים חלקים מכתביו ומעלים אותם על הבמה. חלקים אחרים היו נקראים בפי שחקנים דגולים בכיכר העיר. היו עורכים כנסים לזכרו ומציבים בכל מקום פסלונים שלו בערך כמו האריות שהיו בירושלים והפנגווינים בתל אביב. אבל כפי שאמרה נועה - 20 מוצרטים לא היו עושים את הנזקים שעשה פרויד היחיד שלנו. |
|
||||
|
||||
על איזה נזקים מדובר? (במילים שלך ובלי לינקים, אם מותר לבקש) |
|
||||
|
||||
בקשה טובה ביקשת: לא נראה לי שהייתי מוצאת לינקים רלוונטיים. אז ככה: ברור שהניסוח שלי - וגם של נועה, כמובן - הוא קצת חד צדדי ולא מדויק. מדויק יותר לומר, שפרויד שינה את העולם - לפחות העולם המערבי - לטוב ולרע. העניין הוא שלא תמיד מתייחסים לאותם שינויים שהם לרעה. למשל, שבעולם שאחרי-פרויד יש הרבה יותר מחשבות מסדר שני ושלישי ומעלה: לפעמים אתה מפחד ממשהו, ולפני שהוא קורה אתה מתחיל לפחד מהפחד (מתוך ידיעה שמחשבות עלולות להגשים את עצמן), ואולי אף לפחד מהפחד מן הפחד וכן הלאה. מצב כזה יכול לסבך אותך הרבה יותר מאשר הפחד מסדר ראשון. או, למשל, את רוצה לעשות מעשה טוב מסוים, אבל מתחילה לחשוד במניעיך לאותו מעשה. הרי פרויד כבר עשה רדוקציה רבתי של מניעים כך שרובם אפרוריים ביותר. ואז ייתכן שהנאתך מהמעשה תיפגם מאוד או שלא תעשי אותו. ויש עוד דוגמאות רבות. לזה אני קוראת נזקים. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שהתכוונת לנזק שנגרם לחשבון הבנק של המטופל, בלי שום תמורה ניכרת לעין. |
|
||||
|
||||
גם זה קורה, כמובן, אבל לנזקים כאלה גורמים גם הרבה מאוד ידעונים טרום פרוידיאניים בעליל... |
|
||||
|
||||
ביקור אצל ידעוני הוא בד''כ חד פעמי, ולכן הנזק הכספי שלו זניח יחסית להוצאה על פסיכולוג, שאליו הולכים פעם בשבוע במשך חודשים ושנים. |
|
||||
|
||||
''ביקור אצל ידעוני הוא בד''כ חד פעמי''. הא. רק מראה מה אתה יודע על ידעונים... |
|
||||
|
||||
נראה שאתה מייחס לפרויד יותר מן הראוי לו. "פחדים מסדר שני" היו קיימים הרבה לפניו. מקבת של שייקספיר, למשל, מתאר את הפחד שלו מן הלילה, אשר מביא עמו חלומות זוועה וייסורי מצפון. פרויד יקרא לכך אולי פחד-מפני-פחד ומשאלת מוות, אבל התחושה הייתה קיימת הרבה קודם. ולדוגמתך השנייה, חז"ל דנו רבות האם מצווה שנעשתה ממניעים זרים היא ראויה. גם זו לא המצאה של פרויד. הוא בס"כ אמר שכל המניעים הזרים מבוססים על מניע אחד (או שניים). Ere we will eat our meal in fear and sleep
In the affliction of these terrible dreams That shake us nightly: better be with the dead, Whom we, to gain our peace, have sent to peace, Than on the torture of the mind to lie In restless ecstasy. Duncan is in his grave; After life's fitful fever he sleeps well; Treason has done his worst: nor steel, nor poison, Malice domestic, foreign levy, nothing, Can touch him further. |
|
||||
|
||||
א. כתבתי "יש 8*הרבה יותר* מחשבות מסדר שני ושלישי ומעלה". (אם כי לתיאור היפהפה שהבאת ממקבת לא הייתי קוראת מחשבות מסדר שני ואפילו לא פחדים מסדר שני). ב. גם כאן הייתי צריכה להוסיף "אנשים *הרבה יותר* חושדים בעצמם". ויותר מזה, הם חושדים בעצמם בהרבה יותר מקרים. |
|
||||
|
||||
אם אין ויכוח לגבי העיקר[*], בואי נעסוק בטפל: מקבת מספר שהוא מפחד מהפחד המתעורר בו בלילה. האין זה "פחד מסדר שני"? [*] הרבה יותר אנשים מודעים יותר לעצמם ומתעסקים ברגשותיהם. לדעתי אגב, זו לאו דווקא אשמתו של פרויד אלא תוצאה של השפע החומרי בתקופתנו, שמשחרר אותנו מקשיי הפרנסה ומותיר זמן פנוי להרהורים. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. מקבת *צופה* את הפחד בשעת הארוחה ואת סיוטי הלילה ועינויי הנפש. "פחד מסדר שני" זה לא רק לצפות פחד עתידי אלא לפחד גם ממה שהפחד הזה יעשה לנו וממה שהוא יגרום לנו לעשות. אבל למען האמת, הציטוט שלך החזיר לי את התהייה הוותיקה שלי, תהייה שעולה בי פעמים רבות בקריאת שייקספיר - איך הוא עושה את זה? הרי מעבר לרגשות העזים ולדילמות הדרמטיות מאוד שהוא מתאר, יש איזה יופי עצום במלים, בניסוחים, יופי שהוא בלתי נתפס ממש. מה זה? |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שנסכים לגבי מקבת, כי למיטב זכרוני, בהגדרה שלך ל''פחד מסדר שני'' את מתארת יפה את תחושותיו של מקבת. אפילו בקטע שציטטתי, מקבת מספר שהפחד (מסדר ראשון, לאבד את השלטון) הביא אותו לבצע מעשים נוראים ולגרום לו לסיוטי לילה (מסדר ראשון). הוא לא רק ''צופה'' את הסיוטים מרחוק אלא מספר לנו - בשעת ערות - על חששותיו (מסדר שני) מפניהם. גם ליידי מקבת סובלת מביעותי לילה והזיות. אנו לא שומעים על פחד שלה מפני התקף נוסף (בכל זאת, היא דמות משנה), אך התאבדותה נראית לי כניסיון לברוח מן הפחד, ועדות על פחד ''מסדר שני''. ולגבי השאלה ''מה יפה בשירה'' אין לי מה להוסיף על מה שנאמר מאז אפלטון. |
|
||||
|
||||
לא שאלתי מה יפה בשירה, אלא מה מייצר את היופי אצל שייקספיר ספציפית. ומה אמר על כך אפלטון? |
|
||||
|
||||
אוי, טעות "קטנה". אריסטו. |
|
||||
|
||||
בברלין היו לפחות שתי תערוכות לכבודו של פרויד. המוצגים של אחת מהן נמכרו במכירה פומבית בסופה. השניה לוותה בסדרת סרטים והרצאות. סדרה נוספת של סרטים והרצאות ניתנו על ידי מוסד אחר בנוסף לכך. הזכרנו את כמות הספרים שיצאו לאור, או הודפסו מחדש לכבוד האירוע? ונעזוב את התכניות הטלוויזיה והרדיו, והסרטים דוקומנטרים שהופיעו ברשתות השונות בהקשר. זהו ציון קונבנציונלי במדינות דוברות גרמנית. בגרמניה לפחות הרשו לעצמם משהו יותר בומבסטי בשנה הקודמת לכך, לכבודו של אלברט איינשטיין, יליד גרמניה. |
|
||||
|
||||
נחמד. מעניין אם זה היה בסדר גודל של מה שנעשה בשמנו לזכר הגאון מווילנה, יותר או פחות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |