בתשובה לליאור גולגר, 08/11/01 14:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם נצליח אי פעם לשחזר את אותם תנאים מערכתיים ונפעיל את אותם עוצמות על אותם מערכות נקבל תוצאות דומות? יונה פונה לצד שמאל על מנת לאסוף גרגיר שמאלי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהינתן אותה מערכת עם אותם אילוצים, מסוגלת היונה לשיטתי לנקר את הגרגיר שמשמאל או את זה שמימין, לבחירתה. בפרט, אם תחזור על אותו הניסוי פעמיים, יתכן שבפעם השניה היונה שלי תנהג אחרת מאשר בפעם הראשונה, וזאת למרות שתנאי ההתחלה היו זהים. איני רואה בכך סתירה לחוקי הפיסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוסיף ערמה של גרגרים מורעלים מצד ימין ונאתחל את המערכת כמה פעמים איך תתנהג היונה בפעם הראשונה השניה או השלישית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ב"תנאי התחלה זהים" אתה כולל את מצבם הפיזיקלי של החלקיקים במוחה של היונה? אם כן, אז אני כפיזיקליסט אגיד - לא, היונה תנהג בדיוק כמו בפעם הראשונה (עד כדי הייזנברגיזמים). אם לא, למה לא? הרי אנחנו הפיזיקליסטים מדברים על אי החופשיות של הבחירה כנובעת מהתנהגותם המאולצת של החלקיקים במוח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר מעט מחשבה נזכרתי בפתח מילוט. ביקום סיבתי לכל תוצאה יש סיבה. במודל דטרמיניסטי גם הכיוון ההפוך תופס - לכל סיבה תוצאה יחידה אפשרית. את הכיוון ההפוך לא ניתן להוכיח, הוא אינו אלא הנחה נוחה הנחוצה כדי למנוע ממדענים ותלמידיהם מיגרנות מיותרות. לא ניתן להוכיח - מן הסיבה הפשוטה שלעולם לא ניתן לחזור על ניסוי בדייקנות אבסולוטית. כאמור אני נמנע מלבסס את חופש הבחירה ההיפותטי של היונה על אי-ודאות קוונטית, אחרת כל ענן גז תועה יטען לזכויות אינטלקטואליות עדיפות. בכל אופן, כדי לאפשר ליונה לבחור בין הגרעין והזרעון עלי לוותר על הנוחות הדטרמיניסטית ולהציע, מבלי להתחייב כיצד, כי בנסיבות המתאימות עשויה להיות יותר מתוצאה אחת לאותה הסיבה. כלומר, לכל תוצאה יש סיבה - אין סתירה לתצפית השוטפת מן החושים. אך לסיבה נתונה, קרי לתנאי ההתחלה במוח היונה, עשויה להיות יותר מתולדה יחידה, קרי ניקור לעבר הזרעון או לעבר הגרעין. ריבוי תולדות זה אני מייחס אך ורק ליצורים בעלי חופש בחירה - מולקולות דו-אטומיות יאלצו להסתפק בדטרמניזם זול. אני במקומך הייתי ממהר עתה לשפד אותי על תער אוקהם - אחרי הכל נדרשתי לוותר על דטרמיניזם ועוד באופן אקסקלוסיבי עבור יצורים מפותחים. אני מצדי תוהה כעת איך לטעון לחפות מול התער, פעם זכרתי איך עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך גם אני יכול להיעזר בפתח המילוט שמצא ערן מפני תער אוקהם, ולומר כי התער לא תקף בעניינים שבתורת ההכרה? בכלל, איך נשמע לך הויתור החד-כיווני על עקרון הסיבתיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מוותר על תער אוקהאם, בסדר; אני סוגר את הבאסטה והולך הבית. כל היתרון שאני רואה לפיזיקליזם (הגורר חוסר חופש בחירה, במובן מסוים שנדוש כאן) על הדואליזם הוא התער של אוקהם. הרי אנחנו עדיין רחוקים מאוד מלהסביר את התודעה על-ידי הפיזיקה; הסיבה היחידה לחשוב שהתודעה (גם) היא פיזיקלית היא הרעיון שהכל הוא פיזיקלי, והאטרקטיביות של רעיון זה היא פשטותו, והפשטות אינה אטרקטיבית בלי התער. ויתור חד-כיווני על עיקרון הסיבתיות? נשמע מגניב, אבל זה כל כך נוגד אינטואציות בשבילי, שאני מתקשה מאוד להאמין בו. מצד שני, האינטואציה שלי (לא הראשונית, אבל אחרי מחשבה) אומרת שאין בחירה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם לדעתך הטיעון של ערן תקף גם כאן, כלומר האם מותר לי לוותר על התער? כיצד האינטואיציה המחושבת שלך אומרת שאין בחירה חופשית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ראה למטה, תשובתי לערן 2. ראה למעלה, למטה, ובצדדים, דיון ארוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |