בתשובה לשוקי שמאל, 14/12/06 12:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נראה לי שחלקם של המטורפים בקרב המתמטיקאים גדול במיוחד מחלקם באוכלוסיה. נעשה מחקר בנושא? גדל ונאש זה טוב ויפה, אבל הם "החשודים המיידיים". כמו שבכל דיון על יישומים של תורת המספרים מדברים על RSA, כך גם בכל דיון על טירופם של המתמטיקאים מדברים על נאש. אגב, מה תמהוני בהערות של פיינמן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פרלמן עושה רושם של קצת תמוי. על ארדוש אני לא מדבר בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קצת הגזמתי כאשר הסקתי מן ההערות (שתיכף אביא) של פיינמן על תמהונות כללית, אבל ההערות באמת נראות קצת ילדותיות ולא-חכמות בפרט מפיו של מדען כל כך גדול. פיינמן מתיחס להיבט המוסרי של עבודתו בפרוייקט מנהטן. הוא מצדיק את הצטרפותו לפרוייקט בצורך להקדים את גרמניה הנאצית במרוץ לנשק האטומי (וכאן אולי מדבר היהודי שבפיינמן). בנוסף הוא אומר שברגע שגרמניה נכנעה היה צריך להפסיק מייד לעבוד על הנשק. מדוע הוא לא עשה כך? ובכן הוא אומר שהוא פשוט המשיך מתוך אינרציה חסרת-מחשבה. הדברים הללו נראים לי כבלתי הגיוניים אפילו להגיון הממוצע שלי. א. כשגרמניה נכנעה, הנשק האטומי היה כבר כמעט מוכן והעבודה התאורטית והחשובית על אחת כמה וכמה. מה היתה המשמעות של הפסקת העבודה בשלב זה? ב. האם מדען רציונלי לא צריך להבין מראש כי ברגע שנתן את היכולות בידי המדינאים, תפקידו יסתיים והם לא ישאלו אותו מתי ונגד מי להפעיל אותן? ג. האם פיינמן היה כל כך מנותק שלא הבין שהאמריקאים קבעו את גרמניה כאוייב הראשי מתוך שיקולים איסטרטגיים ותועלתיים קרים, אבל באמוציה האמריקנית, היפאנים הם שהיו האוייב הראשי? ד. יתכן שפיינמן מכוון לגישה לפיה היה צריך לפתח את הנשק האטומי אך לא להשתמש בו. אם כך מדוע הוא אינו אומר זאת (כפי שעשה אופנהיימר למשל)? יתר על כן, נניח שארה"ב זכתה במרוץ האטומי נגד גרמניה הנאצית, אך גרמניה עדיין לא נוצחה וממשיכה לפתח את הנשק שלה. האם צריכה ארה"ב להשתמש בנשק שלה כדי לעצור את גרמניה או לא? ברור שגרמניה לא היתה עוצרת את הפיתוח שלה בגלל איום בלבד (אפילו איראן לא עושה זאת). דברי פיינמן נשמעים בבירור כחוכמת בדיעבד לא כל כך חכמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני חשבתי שאתה מדבר על המשחקים שלו עם נמלים וכו'... אני מסכים שההערות *הללו* הם בעייתיות, אבל אני לא חושב שהן מעידות על תמהונות. מה שכן, אני לא רוצה לחשוב מה אני הייתי עושה במקומו, ואיך (והאם) הייתי מצדיק את עצמי אחר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה לך שלישי לחבורה (הצצתי בספר): המתמטיקאי הצרפתי שירד מן הפסים הוא אלכסנדר גרותנדיק. אני מניח שבדיקה סטאטיסטית של הפרעות נפשיות בקרב מתמטיקאים מקצועיים תגלה פילוג נורמלי לחלוטין או פחות מכך. אך בדיקה כזו מפספסת את השאלה האמיתית. אני תוהה על שכיחות הבעיות הנפשיות בקרב המתמטיקאים הטובים והמפורסמים ביותר. מאחר ומטבע הדברים מדובר בחריגים, אני לא חושב שזו שאלה סטאטיסטית תקפה. התשובה צריכה להיות יותר בכיוון של קשר ממשי בין חריגות מבחינת יכולות מתמטיות וחריגות של התנהגות נפשית. יתכן שכל הקשר הוא סמאנטי, אבל מצד שני, מאחר ומדובר בתכונות מוחיות האם אי אפשר לשער (ספקולטיבית) שיתכן חיתוך מסויים בין מאפיינים מוחיים המתבטאים ביכולות מתמטיות חריגות (שעיקרן יכולת לחשוב בצורה שמעבר לנורמטיבי ולקונצנסואלי) לבין מאפיינים מוחיים המתבטאים בהתנהגות לא נורמטיבית וקונצנסואלית)? מי יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הבדיקה אפשר לעשות גם בקרב המתמטיקאים הטובים והמפורסמים. בקשר לשאלת הקשר: אם איני טועה, במקרה של נאש, העבודה המרכזית שלו בוצעה לפני שהמחלה התפרצה אצלו במלוא העוצמה - ולאחר שזה קרה, הפוריות שלו ירדה פלאים (מן הסתם גם בגלל נסיבות חיצוניות). דומני שגם אצל גדל זה היה כך, אם כי אני פחות בטוח. הדוגמה של ארדש נראית לי מתאימה יותר - הבנתי שיש טענות שהוא סבל מסוג של אוטיזם (תסמונת אספרגר?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה בדיוק רציתי להיזהר: אצל פאול ארדש אני חושב שמדובר לכל היותר במקרה של נטיות למוזרות/חריגות/נון-קונפורמיזם. אני לא חושב שמישהו טוען שהחריגויות שלו מגיעות לרמה כזו שצריך לדבר על אבנורמליות נפשית או פיזיולוגית. וזה נפוץ אצל הרבה מאוד מדענים (וכבר הזכרנו את סלברג, פיינמן, פון-נוימן, רמנוג'אן). לגבי מחלת נפש של ממש כמו אצל נאש/גדל/גרותנדיק, אני חושב שכדאי שאוותר לך: זה לא נשמע מקבץ גדול מספיק והלחצים הסביבתיים מסביב לפנומנים מתמטיים ושכליים אחרים יכולים להסביר אפילו חריגה מן הנורמה הממוצעת של הפרעות. בקשר לנאש, בזמנו התענייתי יותר בשאלה אחרת שקצת קשורה לשאלתך (החפיפה בין המחלה לפוריות המתמטית). הסרט "נפלאות התבונה" מציג עמדה לפיה נאש באמצעות היתרונות המתמטיים-לוגיים של מוחו היה מסוגל להלחם בסימפטומים של מחלתו. אני מתכוון לסצנות בהן הוא שואל סטודנטים אם הם רואים את הדמות שהוא רואה. הטענה הזו נראית לי מופרכת לחלוטין. המחלה הנפשית מתבטאת אני חושב באובדן היכולת לשמור על שיפוט המציאות ולא בראייה פיזית ממשית של רודפים/ידידים. החולה סבור שמישהו/משהו הוא מישהו/משהו אחר ולא רואה דמויות במקום שאינם. אם נאש יודע שהוא יכול לראות הזיות ומנסה לבדוק זאת הוא אינו חורג מן הנורמה של בני-אדם שלעתים נדמה להם בטעות שהם רואים את ידידיהם/קרוביהם/אויביהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול בעניין הזה, אבל כמובן שלא כדאי לסמוך על הסרט; זכור לי ששמעתי טענה לפיה נאש לא "ראה" אף אחד, אלא רק שמע קולות, כך שכל צורת ההצגה של הסרט שגויה. אין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל בהתחשב בעובדה שהסצינה בסרט שלכאורה מציגה את הרעיונות המתמטיים של נאש (הבלונדינית בפאב ולמה עדיף לבחור בחברות שלה) לא נשמעת לי קשורה לשום דבר מאלו שאני שמעתי שנאש המציא (בפרט, לשיווי משקל נאש) - אני נוטה להיות חשדני. (אגב, יש מתמטיקאי בקהל שמסוגל לקשר בין הבלונדינית לבין משהו שנאש באמת עשה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- יש חולי נפש ש"רואים" אנשים/חייזרים/חיות במקום אין כאלה. זה נדיר, אבל קיים. - בין ה"גדולים ממש" יש הפרעות נפשיות קשות ואף מחלות נפש גם בקרב פילוסופים. ראה ויטגנשטיין, ניטשה ואחרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |