|
||||
|
||||
כידוע לך, סוריה לא היתה ידידתנו גם כשרמת הגולן היתה בידיה. ממילא, אי אפשר לסמוך על כך שהבעיה הלבנונית מתחילה ברמת הגולן, כפי שאנו יודעים שאי אפשר היה לסמוך על הבטחת המצדדים בנסיגת ברק, שהחיזבאללה יחדול את נשקו. הנסיון לשכוח מי הם אויבינו, ולחשוב שהכל תלוי בנו ובנסיגותינו, נוחל שוב ושוב אכזבות. המדיניות הטפשית, אם כן, היא לא זו של אנשלוביץ, אלא של איציק הטומן ראשו בחול ותולה תקוות שווא במהלכים ששבענו כבר את מרורותיהם לרוב. |
|
||||
|
||||
אינני מבין על סמך מה אתה מתאר איזו רשימה של תיקוות שנכזבו. אני מבין שתמצית טיעוניך ושל דוב יכולה להסתכם במילים: למה להחליף מצב טוב מוכח באפשרות לא ידועה. המישפט "ממילא אי אפשר לסמוך.." מאד נפוץ. בזמנו דובר שאי אפשר לסמוך על המלך חוסיין כי הוא יכול כל יום ליפול בהפיכה. כך על כל שליט ערבי החל מאסאד וכלה בסדאת, מוברק וכו'. בישראל אמרו את דיברי החכמה האלה ממרומי היציבות שלנו. אני מציע שתוציא את המילה "הכל" מהלכסיקון שלך כשאתה מגיב לדברי. לא תפגוש אותה אצלי ולכן אין הצדקה שתגיב כאילו שאמרתי אותה. הכי חכם והכי בטוח זה לומר שמימלא הם רוצים להשמיד אותנו ולכן אנחנו צריכים לנהל איתם מלחמת חרמה. התמצית של המדיניות הטיפשית מתמקדת במילה-"ממילא". עד עכשיו שבענו את עיקר מרורותינו ממהלכים עצמיים שלנו ולא ממשא ומתן עם אויבינו. ואם להתמקד בעיקר- ממפעל ההתנחלויות ומהמחשב הנואלת שנוכל לקבוע עובדות בשטח בכוח ולהגיע לשינוי מגמה לקראת הסכמי שלום-שיהיה שלום קר. היום יש לנו ולמדינות ערב השונות יריב משותף-האיסלאם הפונדמנטליסטי. אבל ברוב חכמתנו אנחנו מעדיפים את מצוות יישוב הארץ -כולל הגולן.כי כולם -כולל אתה "זוכרים היטב" את הירי והמתיחות שהיתה לפני מלחמת ששת הימים בגבול הצפון. וממתי מנסים לעשות שלום עם אויבים? |
|
||||
|
||||
האיסלאם הפונדמנטליסטי הוא יריב שלנו ושל חלק ממשטרי ערב אך הוא מהווה זרם מרכזי בקרב נתיני אותם משטרים וזוכה לתמיכה עממית רחבה. האם לא למדנו מהניסיון האמריקאי את התוצאות הרות האסון של תמיכה בעריצויות מושחתות כדי למנוע השתלטות אידיאולוגיה בלתי רצויה? |
|
||||
|
||||
לא, לדעתי לא למדנו וגם הם לא למדו. אחת הסיבות לשינאה האסטרטגית-אם אפשר בכלל להשתמש במושג כזה- של האיסלאם הפונדמנטליסטי כנגד ארה''ב היא הנוכחות האמריקאית הישירה והעקיפה בארצות ערב השונות- בעיקר בערב הסעודית ובאיראן בתקופת השאה. |
|
||||
|
||||
אתה טוען כי "היום יש לנו ולמדינות ערב השונות יריב משותף-האיסלאם הפונדמנטליסטי. אבל ברוב חכמתנו..." כלומר להבנתי אתה מציע לשתף פעולה עם "מדינות ערב השונות" - קרי השלטונות העריצים כנגד הפונדמנטליזם. מה השוני בין מה שאתה מציע לבין המעורבות האמריקאית שאותה אתה מגנה? |
|
||||
|
||||
לא אדוני, הבנתך לא קלעה כאן. זה שיש זהות אינטרסים אין פירושו שאני ממליץ לשתף פעולה עם המישטרים השונים כנגד כל מי שהם רוצים לדכא. אנחנו צריכים לנהל מדיניות שמטרתה להפיג מתיחויות ולקיים תהליך של פתרון בעיות במו"מ ולא בכוח. ככל שנשתמש יותר בכוח כך יתחזקו הכוחות הקיצוניים. גם בתנועות האיסלאמיות יש כל מיני זרמים ומגמות. גם באיראן אין רק אחמדינג'ד; ככל שנאיים יותר ונצחצח חרבות(במיוחד שאלו איומים ילדותיים כי איננו יכולים לעשות הרבה)- כך נחזק את כוחו של אחמדינג'ד והקיצוניים. |
|
||||
|
||||
נשמע לי קצת יומרני לומר שמדיניות ישראל היא זו שקובעת את דעת הקהל במדינות המוסלמיות. האיסלאם הפונדמנטליסטי מושך את העמים המוסלמים מסיבות רבות ולא נראה לי שמדיניות ישראלית פייסנית תחסל אותו. יכול להיות שהם פשוט רוצים להיות פונדמנטליסטים בלי קשר אלינו? ואם כן, מה עלינו לעשות בקשר לכך? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |