בתשובה לראובן, 20/11/06 17:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תפסתי ראש בדרך כלל. ומי נטפל כאן למי? רק השבוע קטעתי בחור ניו זילנדי חביב עוד בתחילת נאומו והבהרתי לו שדי נמאס לי מכל מיני מומחים דה לא שמעטה לסכסוך הישראלי פלסטיני. לפני כשנתיים היינו בנופש באי מדרום לסאייפאן. גן עדן מושלם עם כמה מאות תושבים חברותיים במידה המעוררת חשד (ככה זה עם שוטרים). בחזרה מאחת הצלילות עצר אותנו בצד הדרך מקומי פטפטן והיה נחמד עד שהוא שמע את המילה ישראל, הרצין, ואמר לי - אתם צריכים להחזיר לפלסטינאים את השטחים. השבתי לו שאני כבר מרים טלפון למוטה אבל הוא לא הבין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תופס ראש, ואני תופס את הראש. בכל אופן, הנקודה שלי היתה שלהתגולל על אנשים בתואנה "מה אתם נטפלים לישראל, אמריקה יותר גרועה" היא לא בדיוק לעניין. אם אנחנו כבר בגששית ( אני לא מתבלבל באלוזיה, נכון?) אז כמו שאמר מר יהויכין פנדלוביץ' :גם אמא שלי באופסייד, אבל גם צ'רנוחה היה באופסייד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שאמרתי. לכל אחד יש זכות 'להטפל' לישראל ולבקר אותה. קבלת ביקורת היא גם כלי מבורך וחסר תחליף למי שרוצה להתקדם הלאה. בדיקה קצרה בארכיון תגלה שאני כבר לא עומד דום בכל פעם שראש ממשלת ישראל נראה על המסך. ועדיין, תרשה לי לדחות את הביקורת 'הבונה' של כל מי שחושב שישראל היא השטן הגדול והבעיה העיקרית של העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי הבנה שלי. קראתי את תגובה 420739 כאילו שאתה מונה עוולות ראויות למחאה יותר ממדיניות ישראל, ותוהה מה נזכרו בנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו היתה הכוונה. לומר שאפשר לראות דמיון בין המצב בשטחים למשטר האפרטהייד זו בורות מעבר לדמגוגיה הזולה. השבתי בדמגוגיה שלי, או כמו שקרן מור אמרה פעם ''כי בשואה כמו בשואה...'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שזו בורות. אבל כדי לא לראות את הדמיון צריך להיות עיוור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשיא בוש ביקר אתמול באינדונזיה והוא התקבל בהפגנות מחאה גדולות בה נישאו שלטים שקראו לבוש טרוריסט, כלב, שקרן וגם קראו למותו. באינדונזיה לא אוהבים את בוש, במיוחד בקשר למלחמה בעירק. בתשובה לשאלות העיתונאים בוש אמר שהוא משבח חברה פתוחה בה אנשים חופשיים להביע את דעתם, ''זה לא פעם ראשונה שמבקרים אותי אבל זה מה שקורה כשאתה לוקח החלטות קשות.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עליה משמעותית בדיווחים מרחבי העולם המערבי בהם אני נתקל. מישהי שחזרה מלונדון לא מזמן סיפרה לי שהיא היתה מבלה הרבה בהייד-פארק וכל הנאומים שהיא שמעה שם פרט לאחד, לא משנה באיזה נושא וכמה תמהוני או נורמטיבי הדובר ומה צבעו או דתו, הגיעו איכשהו לישראל וליהודים. אותו נאום חריג עסק מלכתחילה בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי. הדובר טען שדווקא ישראל היא כאן המותקפת. הקהל במקום היסה וגידף אותו. דורון רוזנבלום כתב פעם מה יקרה כאשר תרבות המוות של שכנינו תיושם גם בלונדון. הוא טעה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |