|
||||
|
||||
סהר שפע אינו מודל החיקוי שלי, ובכל זאת ללא אנשים שהיו ''סתם פותחים עסקים'' החיים שלי ושלך היו ככל הנראה קצת פחות טובים. איכשהו, תביעת דיבה קיקיונית אינה מתיישבת אצלי בשום צורה כדרך הגונה להשגת כסף. שוב, כאמור צר לי, אבל עם כל חוסר-הנחת מהתנהגותו של שפע, אין הדבר מתקרב אפילו לשאת הנפש שמעוררת אצלי תובעת הפיצויים. |
|
||||
|
||||
יש לך השקפות מאד תמימות על מהן דרכים הגונות להשגת כסף. אם אתה שכיר אז קרוב לודאי שהכסף שאתה מקבל הוא בדרך הגונה. לגבי עסקים: יש המון עסקים- מעסק קטן ועד חברות גדולות- שהכסף שהן מרוויחות איננו בדרך הגונה לגמרי. האם מיסטר שפע מנהל עסק הגון? אינני יודע, לא בדקתי. למשל, חברה שהרווח שלה הוא דו סיפרתי והיא משלמת לאי אלו מעובדיה שכר מינימום- הדרך איננה הגונה. |
|
||||
|
||||
התביעה איננה קיקיונית כלל ועיקר, רק הסכום הוא קיקיוני - היא היתה צריכה לבקש (ולקבל) פי כמה. לו הערכים שחונך עליהם מר שפע היו אכן שונים מאלה המשתמעים מדבריו, הוא לא היה יכול לומר אותם. זה פשוט לא היה עולה על דעתו. אי לכך, יש לפגוע בכיסו, זה המתמלא בקפיצות ודילוגים, ורצוי באופן שיכאב באמת. |
|
||||
|
||||
אם אכן הבעיה היא הערכים שעליהם חונך, אז הוא קורבן של הנסיבות, והתביעה צריכה להיות מופנית אל משרד החינוך ואל הוריו. |
|
||||
|
||||
לא, הבעיה היא הערכים שלו היום, או תפיסת העולם שלו היום. |
|
||||
|
||||
קודם כל עצם הרעיון שאדם יצטרך לשלם על מוצא פיו נשמע לי בלתי ליברלי בעליל, למעט מקרים של הסתה לאלימות או הוצאת דיבה (על כזו שמצדיקה התערבות משפטית לעניות דעתי, כתבתי בתגובה אחרת). ואם בכל זאת המטרה היא ללמד לקח את מר שפע, אין שום סיבה שהמתלוננת תהנה מהמרשרשים האלה שעבורם היא לא נקפה אצבע. לתרום סכום זה לנזקקים הוא פתרון הגון הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
''קודם כל עצם הרעיון שאדם יצטרך לשלם על מוצא פיו נשמע לי בלתי ליברלי בעליל''. לדעתי אין בכך שום דבר לא ליברלי. היום קיימות תביעות גם על התעללות נפשית, עד כמה שידוע לי. ולי נראה, לפחות, שמן הדין שיהיו כאלה. פגיעה נפשית, במקרים מסוימים, יכולה להיות לא פחות קשה - אולי אפילו יותר - מפגיעה גופנית. והמתלוננת במקרה של מר שפע בלי ספק נפגעה כאן נפשית. לטעון שאם היא ''לא עבדה'' למען אותם מרשרשים פירושם לטעון שגם במקרים של פגיעה פיזית, למשל, אין כל סיבה משפטית לדרוש פיצוי כספי. |
|
||||
|
||||
איך מוכיחים פגיעה נפשית? פגיעה פיזית הינה, לצורך העניין, פגיעה באטומים המרכיבים את גופו של הנפגע, אני מניח שהחוקים לא יורדים לרזולוציה הזאת אבל רק מכיוון שההכללה במקרים האלה ברורה לכולם ואין צורך להדרש לרמת האטום (בדגש על כך שלו רק היינו רוצים *ניתן* היה לעשות לחוק רדוקציה פיזיקלית די מוצלחת). לגבי נזק או פגיעה נפשית (כמו גם לגבי הפיזית) יש מין הסתם חשיבות למשך (זמני/הפיך/בלתי-הפיך וכו') הנזק. כמו שאין דין גזיזת תלתלה של מישהי כדין ריסוק קרסוליו של אחר, כך מוזר יהיה לדון בעילבון רגעי תחת אותה הכותרת עם התעללות נפשית מתמשכת. רוצה הנפגעת לטעון לנזק נפשי ארוך טווח, בסדר, היא יכולה להתחיל בלהציג ירידה משמעותית בריכוזי הדופאמין או הסרוטונין במוחה בתור התחלה... אני מצטער אבל איכשהו אינטרוספקציה נראית לי בעייתית משהו בהקשר הזה. |
|
||||
|
||||
נראה שלמזלך הטוב מעולם לא נפגעת נפשית. |
|
||||
|
||||
איך זה קשור לעניין? |
|
||||
|
||||
התפקדת כבר לגדודי הרדוקציוניסטים פה? כדאי לך, הם מרגישים לאחרונה במיעוט ויצאו במבצע "חבר מביא חבר". |
|
||||
|
||||
מה שאי אפשר לומר על הלגיונות ההוליסטים. טוב, אני מבין שדיון של ממש כבר לא יצמח כאן. |
|
||||
|
||||
טוב, בוא נבדוק את זה קצת. לא יודעת אם זכור לך, אבל לפני הבחירות נאסר על רבנים להבטיח ברכות/לאיים בקללות על בוחרים כדי שיבחרו במפלגה מסוימת. האם זה נראה לך סביר? |
|
||||
|
||||
אני חושב שכדי להוכיח פגיעה נפשית די להראות פגיעה בתפקוד ואין צורך להוכיח קיום של בעיה פסיכיאטרית קלינית. איך מוכיחים דבר כזה? זו קצת בעיה, צריך להביא שורה של עדים שיעידו על שינוי עיקבי בהתנהגות התובע, משפחה, חברים, מורים, קולגות וכו, צריך להביא פסיכולוג שיעיד שהדפוס המתואר של הירידה בתפקוד אופייני לבעיה שאתה טוען שנגרמה לך עקב הפגיעה. נכון שהאמינות של העדים האלו קצת בעייתית כיוון שאילו יהיו אנשים מהסביבה הקרובה של התובע. ונכון שפסיכולוגיה אינה מדע מדוייק אבל בכל זאת, ניתן לדעתי לשכנע את השופט שיש פגיעה אמיתית. מצד שני איך תוכיח ירידה ברמות הסרוטונין? אתה מנהל מעקב שאתה יכול להוכיח שפעם היה לך יותר? בנוסף, כמובן יש לשקול את מידת החריגות של האירוע שאמור היה לגרום לפגיעה. לדעתי האירוע הספציפי הזה למרות היותו חריג, הוא עדיין בתחום שבו אדם סביר לא היה צריך להיפגע במידה משמעותית, ואם מצבו הכלכלי של הפוגע היה שונה לא היה מתקיים כלל משפט. |
|
||||
|
||||
אם מצבו הכלכלי של הפוגע היה שונה לא היה מתקיים כלל מצב שמצריך משפט. העניין פשטו: המשפט הוא נגד גסות הרוח, הזחיחות והפריבילגיה שהנובוריש לוקחים לעצמם! |
|
||||
|
||||
בהתחשב בעובדה שכל האירוע התרחש בסוכנות למכירת מרצדסים ואחד הביטויים המעליבים היה "אני מרויח 800 שקל בדקה ואת אפס" אני מניח שאם מצבו הכלכלי של הנתבע היה אחר כל האירוע היה נמנע. מצד שני, אני שמעתי ביטויים מעליבים לא פחות מופנים כלפי אנשים שונים במקומות שונים. זו הפעם הראשונה שאני שומע על מקרה כזה שמגיע לידי תביעת דיבה ופיצויים. |
|
||||
|
||||
לא יודע מה היה קורה אילו מצבו הכלכלי של הפוגע היה שונה, אבל אין לי ספק שאילו עדתם של הפוגע ושל הנפגעת היו הפוכות, השופט היה מגלגל את התחת הלבן שלה מכל המדרגות. |
|
||||
|
||||
לו מוצאם של שני הצדדים היה הפוך, גם אז האירוע לא היה קורה. |
|
||||
|
||||
בלתי ליברלי? לא נורא. זה לא שליברליות זה דת. ואם בשם הליברליות מותר לי לעלוב בצורה קשה אנשים אחרים, אז אני מעדיף לחיות במקום קצת פחות ליברלי ויותר אנושי. |
|
||||
|
||||
"מלחמה היא שלום, חופש הוא עבדות, בערות היא כח ..." בעצם קצת חסר שם "בלתי ליברליות היא אנושיות", אה? |
|
||||
|
||||
הכל עניין של מינונים. ליברליות כזו זה חוסר אנושיות בעיניי. אני יודע שהכנסתי כאן היבט ערכי, אבל גם ליברליות זה ערך. ערך חשוב מאוד, אמנם, אבל רק ערך. לכן אני מוכן להיות קצת פחות ליברלי ולא לאפשר לכל אחד לעלוב כאוות נפשו. זה הרבה יותר אנושי בעיניי. |
|
||||
|
||||
זה לא ש''בשם הליברליות מותר לך לעלוב'' אלא ש''בשם הליברליות אסור לך למנוע ממני לעלוב'', ויחי ההבדל הקטן. |
|
||||
|
||||
"בשם הליברליות אין מונעים ממך לעלוב ואין מונעים מהשופט לשלוח יד ארוכה לתוך חשבון הבנק שלך". איך עכשיו? |
|
||||
|
||||
לא נשמע לי הגיוני כל כך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |