בתשובה להאייל האלמוני, 12/11/06 12:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לירדן - אין לי מחלוקת עם המתודולוגיה הנוכחית בחקר ההיסטוריה (אם כי אינני מיחס להם רמת דיוק גבוהה, היות ואין הם מנפקים מספיק תחזיות שמתממשות), אבל גם היסטוריון הבא לשלול מקור, מביא בדרך כלל אסמכתות ממקורות אחרים ורק אז מסביר את ההבדלים בינהם. כך לדוגמא אם אני רוצה להתיחס לספריו של יוספוף פלביוס, אבל האיזכור של ישו מטריד אותי, אז כהיסטוריון אני אוכיח שלא סביר שהשניים נפגשו, שהספר עבר עיבודים רבים ע"י תומכי הנצרות, שישו לא אוזכר בספרות אחרת מאותה התקופה ומכך אנסה לפסול את האמור כתוספת מאוחרת. מותר לסמוך על מקורות, אסור לסמוך רק על עצמך. היות ולא חיינו בתקופת האבות, אין לנו את הזכות להפעיל שיקול דעת לגבי מה נכון בתנ"ך ומה לא, *במסגרת הבאת ראיות בדיון*. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אין לנו זכות"? מיהו מעניק הזכויות או שוללן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שאתה על דעת עצמך בוחר מה לקבל ומה לא לקבל ממקור מסויים, אתה מפעיל שיקול דעת ולמעשה מחליף את דעת המקור בדעתך. כפרט בקהילה, אני, ונדמה לי שגם הקהילה (כמובן שזה תלוי איזו קהילה, כאשר אנו כמובן מדברים על אנשים רציניים שמנהלים דיון ענייני-עובדתי), לא נקבל את מה שכתבת כעובדה; האמינות של המקור לא תעמוד לצידך. אתה נותר בודד במילתך על היות הדבר אמת, מה שמבחינתי שולל מראש את הצורך במקור (להוציא חריגים). בסופו של דבר, כשאנו מנהלים דיון, נדמה לי שעלינו להכפיף עצמנו לאותם כללים שיאפשרו דיון פורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני שמחה שעברנו מזכויות לכללי שיח. או.קיי. האם, למשל, ברגע שאני מוצאת עדויות דומות מאוד לאירוע מסוים, שאיננו על טבעי, במקורות שונים שאף אחד מהם איננו אמין במאה אחוז אבל סביר (בעיניי) שיש בו גם כמה אמתות, מה אז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד הרבה שיקולים שמפעילים בבחינת מקורות היסטוריים חוץ ממקורות אחרים. למשל, סתם סבירות: אם מקור תיאולוגי מדווח על נס, נחשוד שזה לא דיווח היסטורי מהימן. בנוגע להשוואה בין סיפורי האבות לבין סיפור יציאת מצריים, בעיניים אתאיסטיות אין בכלל מה להשוות: זה לא אותו ז'אנר. סיפור יציאת מצריים וכיבוש הארץ הוא סיפור היסטורי, שיכול להיות אמין או לא אמין, אבל הוא לפחות הסיטוריה במובנה המקובל: אירוע גדול שכורך עמים, צבאות ומלכים ידועים. סיפורי האבות הם לא ממש היסטוריה: הם מספרים על משפחה אחת, שמתוך הכתוב עצמו לא עולה איזו השלכה כבירה שיש לה על בני תקופתה. אם זו היסטוריה אז מי היה ההיסטוריון, ולמה זה עניין אותו? לעומת זאת, העיניים האתאיסטיות מזהות בנקל את הז'אנר של סיפורי האבות: אגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור יציאת מצרים אכן נשמע כמו סיפור היסטורי בקווים מאוד כלליים, אבל כמובן גם כאן מתערבים הנסים - קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. לכן קשה לדעת איזה חלקים שלו, אם בכלל, נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חקר ההיסטוריה (כמו כל מדעי החברה) לא מנפק תחזיות בכלל, היסטוריה היא לא מדע מדוייק, והיסטוריונים עוסקים בתיאור העבר ולא בתחזית העתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדעי החברה כן עוסקים בתחזית. הרי הם מדעים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 108649 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תגובה מתוחכמת מדי בשבילי. תצטרך להסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תגיד את זה לצחנובר והרשקו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |