 |
|
 |
||
|
||||
 |
כרמית גיא על הכיסוי התקשורתי של פרשיית רמון: "ואולי יש עוד הסבר להתייצבות המרשימה בתקשורת לימינו של השר/חבר הכנסת חיים רמון: מי שעשה – ובעיקר עשתה – את ראשית הקריירה שלה במערכות עיתונים, רדיו וטלוויזיה בשנות השבעים והשמונים, מתקשה אולי להתרגש מנשיקה לא רצויה במקום העבודה. מניסיוני אני יכולה להעיד על מסדרונות רשות השידור, שהיו לפעמים קשים מנשוא לצעירה שרצתה לעבוד באווירה נעימה, משוחררת ונינוחה, בלא שתיאלץ לספוג נגיעות לא רצויות, בלשון המעטה, ולשמוע שוב ושוב, "למה את נרתעת? תרשי לעצמך ליהנות, תלכי עם זה." ומי שהעזה להביע התנגדות למעשה שלא היה לרוחה, היתה מוצאת את עצמה במעמד של "לא חברותית" או "פריג'ידית", רחמנא ליצלן, שלא משתלבת באווירה הבוהמית דה-לה-שמאטע הידועה של התקשורת". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דמיט, תמיד ידעתי שאני עובד במקומות הלא נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רואים שלא קראת את המשך הפסקה: "הצעירות של היום כבר מתנהלות אחרת. הן באות לעבודה בתחושת זכות מלאה. הן באות בהמוניהן ולא כיחידות שהצליחו להסתנן לתפקיד "גברי" מובהק והשתדלו לא לעורר התנגדות כלפיהן. והן מרגישות שיש להן הכוח לקבוע את הכללים והגבולות. ברצותן – משתמשות במיניות שלהן, ברצותן – מבהירות שהן לא במשחק, ומחייבות גם את הגברים סביבן להסתגל למציאות המורכבת החדשה, ולא לחשוב שהכול מותר, תמיד ובכל תנאי. הן כבר לא זקוקות לחוק שיזכיר את זכותן ללכת בחולצת בטן ובמכנסיים המגיעים עד למפרק הירך, ואף על פי כן לחוש ביטחון מפני תגובות לא רצויות. אכן, הכללים השתנו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמיט, תמיד ידעתי שנולדתי מאוחר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע זה לגיטימי שברצותן, הן "משתמשות במיניות שלהן"? האם אין בכך יצירת "סביבת עבודה מטרידה מינית"? האם הן תחשובנה שהדבר ראוי גם אם העורך שלהן יסתובב במשרדי העיתון עם מכנסיים המגיעים "עד למפרק הירך"? ואיך לעזאזל אני אמור לדעת מהי התגובה הרצויה כשמישהי באה לעבודה לבושה כך? האם אני צריך להתעלם ממנה בכוח? האם מותר לי להגיד לה שהיא נראית טוב היום? להגיד שהיא ממש כוסית ככה? באיזה שלב אני חורג מגבול ה"רצוי", ואיך אני אמור לנחש את זה בלי לשאול את הבחורה מראש? האם מותר לי יותר אם אני במקרה גם צעיר ונראה טוב? האם לבחור בלונדיני ושרירי מותר להגיד דברים שאסור לגבר מקריח עם כרס, מכיוון שהבחורה עשויה להיות ממש מעוניינת בצעיר הנאה? ואם אני חושב שאני נאה וכריזמטי אבל היא חושבת שאני דוחה ומגעיל? מה קורה אז? בקיצור, אם נשים רוצות (ובצדק) שלא יתייחסו אליהן בצורה מינית במקום העבודה, אסור להן להכניס מיניות אל תוך מקום העבודה בעצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? ממליצה שוב על הסקס-טיקט של כרמל (בעיקר בחלק השני): http://www.notes.co.il/carmel/23200.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה סרט הדרכה קצר, המסביר כיצד יש לנהוג, כך שלא תתפרש כמטריד מינית: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את סיפורי עדותה של שדרנית בגלי צה"ל מהחוג לעריכה באוניברסיטה. עוד בעידן כשראש ממשלתנו היה בחיתוליו הפוליטיים, היא סלדה מהתנהגותו הנלוזה כלפיה וכלפי אחרות שבאו לראיין אותו בקטנה, ברוח דבריה אלה של כרמית גיא. שערות ראשי נעמדו דום כששמעתי את סיפורי הכתבת הבכירה, ששמה מוכר לרוב מאזיני הרדיו... יחד עם זאת, אני דווקא חושב שיש להדיר שינה מההתפתחויות האחרונות של פרשת השר רמון, כפי שהבעתי על כך לאחרונה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשת רמון באמת נראית כאחת הפרשות המטורפות ביותר /שהיו כאן בשנים האחרונות (והיו, היו...). אני תוהה אם נדע בכלל אי פעם כמה אנשים היו מעורבים בה וכמה אינטרסים (מעבר לבית המשפט העליון). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |