בתשובה להאייל האלמוני, 06/11/06 0:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אם זמנך יוקדש להבנת הרעיון שאני מנסה להעביר, ולא לחפש מעקשים, אני מניחה שלא היה עולה שום ריח רע) הכוונה במילים "צריך לבחור" היא למצב בו בפני המתבגר תוצב שאלה לה הוא *צריך* למצוא תשובה, (קרי הוא חייב להחליט כיצד לנהוג במצבים עם דילמות מוסריות) בלי שהוא ידע או יהיה מסוגל להבין באמת מהן הברירות העומדות בפניו, כיון שלא תרגל גישה מוסרית במהלך ילדותו. (הכוונה היא לכל גישה מוסרית. לאו דווקא היהודית) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במנגינה שבין אובייקטיביות מזוייפת לסובייקטיביות בלתי אפשרית ההבדלים בינינו והשינויים בפנינו חושפים ביטויים פיסיים ונפשיים של פגיעות. גם אם נימנע מעצמנו או נעטה מסכות לא תעלם הפגיעות. כשיש לנו רגש כלפי משהו או מישהו הפגיעות שלנו דוחה את או מתחברת עם הפגיעות שלו. אם מוסיפים או גורעים ממידת הפגיעות, מתקשחים או מתרככים. הפגיעות משותפת לנו וחוצה בינינו. מקטבת את היחסים בינינו לבין השאר . במאמץ ל.., נסחפים, בשמירה על.., שוקעים. בבחירה או מכורח נמשיך לשמור על הרצף הפנימי, במאמץ לעמוד במקצב חיצוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל מרודד לפסיכולוגיה? למחשבה, לבחירה האישית, אין ערך? מאסתי בזה. גם אני, כמוך יונתן, נוהג לתלות את כל בחירותיי ואופני ההתנהלות שלי בפגיעות שחוויתי ואותה ברצוני לאגף, אולם נראה לי שהדברים אינם יכולים להסתכם בזה, שישנו משהו מעבר לאותן פיסות חיים שעיצבו במידה מסוימת, יש שיאמרו רבה, אותנו. אם הכל פיסכולוגיה, כל המאווים, ההעדפות התרבותיות שלי, אופן הכתיבה שלי, אמונתי או אי-אמונתי, אז מה הטעם? תוכל לנתח את אפלטון או את הרמב"ם עפ,י הפסיכואנליזה ולטעון שתורותיהם נגזרות אך ורק, או בעיקר, מההיסטוריה האישית שלהם, מהחוויות שהיו מנת חלקם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שערך, אמונה או תרבות יכולים לעבור רידוד של פסיכואנליזה. אני כן חושב שאפשר לפספס את הסיבות הנכונות לשמור ולהגן עליהן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |