בתשובה להאייל האלמוני, 31/10/06 16:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא אם באמת ניתן לטעון את זה. אני מניח שהמצב לפני המאה ה-20 קצת חלש בסטטיסטיקות, אבל השאלה שלי היא האם מישהו סבור שעקב עליית הקפיטליזם שמציב את הרווח כערך מרכזי בחיים, קטנה שכבת האנשים המאמינים? אני יודע שהשאלה מטושטשת משום שאני מבדיל בין אדם מאמין לאדם דתי, כאשר ההבדל הוא שהמאמין אוחז באיזשהו רעיון בסיסי שממנו נגזרת אתיקה והתנהגות בסיסית, והדתי (שיכול להיות מאמין אך לא בהכרח, ייתכן שאמונתו שטחית והבנת הרעיון כפי שהוגי תורה כלשהי הבינו אותו לוקה בחסר) פשוט נוהג לקיים מסורות וטקסים ולנהות אחרי מנהיגים שבאופן רשמי (אך לא בהכרח אמיתי) מייצגים את האמונה. אם להיעזר ביצירות ספרותיות למשל, הרי שבאחים קרמזוב/דוסטוייבסקי מוצג נאום התליין לפיו מנהיגי החברה האוחזים בעמדות הדת סילפו את תורת ישו כך שתשרת את רצונם בכוח. במצבנו הנוכחי, השימוש בכוח גס הוא פחות נפוץ, והקפיטליזם נותן כוח במסווה של כסף, ולא בצורה של שליטה ישירה באנשים. כלומר, השינוי הוא שינוי של צורה ולא של עיקרון או תוכן, ולכן הוא לא צפוי להשפיע על המאמינים, הוא עשוי להתחרות על נתח הדתיים שפשוט מחפשים לפי נאום התליין מישהו שינהיג אותם. אולי בדרך בשל אופיו של הקפיטליזם ייצאו להם מזה גם כמה ג'ובות (אפשר גם להפסיד כסף, אבל מפסידים בדרגת הדתי הפשוט תמי היו, זה לא חידוש). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היא שהקפיטליזם הקטין את מספר ה*דתיים* דווקא - כלומר, המאמינים בדתות הממוסדות, שהן לאוב קהילתיות - וסיפק דתות אינסטנט מותאמות-על-פי-מידה ל"מאמינים" שאינם דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודה הזו אין לי בעיה להסכים, ואם כך מספר ציטוטים ושאלה. "יש כאן מעבר מחיפוש רוחני פרטי, שהדגיש את החופש של היחיד לבחור את דרכו הרוחנית, ל"חיפוש רוחני תאגידי", כלומר לרוחניות שמשעבדת את צרכיו של הפרט לטובת אלו של הכלכלה הקפיטליסטית והתאגידים. התוצאה היא הריבוי המפתיע של שם התואר "רוחני" לצורך תיאורם של מפעלים חינוכיים, רפואיים ועסקיים. כל דבר שמבקש למכור את עצמו הוא רוחני." "הטרגדיה היא שאלו הלוקחים חלק בפעילויות המוגדרות רוחניות בימינו, מרגישים כי הם דווקא יוצאים נגד החומרנות, וכי הם מייצגים מימד עליון ו"טבעי" יותר של הקיום האנושי." היכן היא הטרגדיה? אם נשתמש בביטוי חריף במקצת, מחסידים שוטים לפי ההשחתה המוסדית הדתית הם הפכו לחסידים שוטים לפי ההשחתה המוסדית הקפיטליסטית. ציטוט נוסף: "האם ייתכן שמה שנמכר לנו כרוחניות רדיקלית, אופנתית וטרנספורמטיבית, בעצם אינו תורם להתפתחות אמיתית בחיינו או בהתנהגותנו (להוציא, אולי, הגברה של התפוקה שלנו בעבודה)?" בהיותם חסידים שוטים בעבר כמו היום, איזו התפתחות רוחנית נשללה מהם? במקום עוגן חברתי דתי יש להם עוגן חברתי קפיטליסטי. ואחרון חביב: "מחברי הספר מודים שלאורך ההיסטוריה, כל דת שעלתה לגדולה התנהגה בדיוק באותה צורה בה הקפיטליזם נוהג ברוחניות החדשה, כלומר השתלטות על הדת הישנה ובריאתה מחדש (כולל אליליה וחגיה) בצלמה ובדמותה. הם מבקשים מאתנו, ראשית כל, להבחין בכך, ושנית לדאוג להבא שבתהליך השאילה המסיבי של חוכמה רוחנית מהמזרח או ממסורות עתיקות במערב, לא יזניחו השואלים את התורות האתיות, שהינן חלק בלתי נפרד של מסורות אלו." אם כך אין חדש תחת השמש, ועצה זו שהייתה טובה בעבר היא טובה גם היום. אם יש אמת הרי שהיא חמקה מחסידים שוטים בעבר וחומקת מהם גם כיום. האם לא מדובר (עבור נוקטי העמדה) בטרגדיה ישנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין עם הרוחניות הניו אייג'ית, ומה שקרט וקינג מנסים להזהיר מפניו, הוא מצב שבו הדת משמשת אך ורק ''שסתום בטיחות'' בסיר הלחץ של השיעבוד ההיפר-קפיטליסטי. כלומר במקום שהדת תהווה באמת זירה אלטרנטיבית לקיים (רעיון נוצרי קלאסי) או מאמץ לתיקון עולם (יהדות) או דרך של שחרור (בודהיזם), היא מהווה רק הסחת דעת מחיי העבודה הלחוצים והבלתי נגמרים שלנו. מה שהם אומרים הוא שכאשר עסקים מארגנים לעובדיהם סדנאות ''רוחניות'' הם למעשה מעוניינים אך ורק בהגברת תפוקת העבודה שלהם, כלומר בשחרור לחץ שהצטבר (בגלל תנאי עבודה - שעות, שכר, חוסר עתיד בדמות קידום או פנסייה - מטורפים) כדי שהעובדים יוכלו בסך הכל לחזור מהר לעבודה. זה שתמיד היו אנשים רעים שניצלו אחרים בשם הדת זה ברור וידוע. אנחנו מנסים רק לראות באיזה אופן מקורי וייחודי זה קורה בזמננו. והמיוחד בימינו הוא ההשתלטות (בהרבה מקרים, אבל לא בכולם) של כוחות השוק על שדות הרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מיוחד כאן? הכוחות השליטים של פעם התחלפו ב"כוחות השוק" בימינו, וזה כל ההבדל שאני רואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שבזמן הנוכחי יש מקוריות וייחודיות בניצול. הרי מאז המהפכה התעשייתית יש רצף בלתי פוסק של שינויים, שחורג אולי, לפחות כמותית, מהמחזוריות הישנה של עליית וירידת תרבויות לא טכנולוגיות בכל מקום שהוא. עם זאת, טענתי בתגובות הקודמות ונראה היה שהסכמת, שרוב הדתיים אינם בהכרח מאמינים, והדת אצלם יוצרת שיגרת חיים בה הם מונהגים והולכים בעקבות מנהיג דתי או כזה הזוכה לאישור אלוהי. עבור מנהיג זה, בין אם פיו ומחשבתו שווים ובין אם לאו, הדת היא מנגנון של שליטה וכוח. אז במקום שמנהיג פוליטי ישלוט בדת ויעוות אותה לצרכיו, איש עסקים עושה זאת. אפשר למזג זאת עם דבריו של גדי שהנפגעת היא בעצם הקהילה. הטרגדיה היא של הקהילה שליבה הוא דת ומסורת. במקרה זה צריך לשאול, א) האם זאת באמת טרגדיה? מה סיפקה הקהילה ליחידים המרכיבים אותה, מה היו מעלותיה וחסרונותיה ביחס למצב הקיים? ב) האם קמו תחליפים? האם הניו אייג' לא גורם לקיבוץ מחדש של קהילות כאלו? בכל מקרה, אם אכן אתה מסכים על ההבדלה בין מאמין (דתי אם לאו) לדתי (שאינו מאמין), הרי שכוחות השוק לא באמת יכולים להשתלט על שדות הרוח. שהרי עבור המאמין יש איזושהי אמת שהיא מעבר, ואין לה דבר ולא כלום עם הקפיטליזם. (אלא אם הוא מאמין בקפיטליזם, אבל אז עליו להבדיל בין קפיטליזם כאמונה לקפיטליזם כמציאות. סבורני שלא כל תומך נלהב במילטון פרידמן הוא מיליונר או נטול בעיות כלכליות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נשמע כמו רעיון חדש במיוחד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |