|
||||
|
||||
אגב, זה לא כל כך קל לדבר בג'יבריש ממש. |
|
||||
|
||||
ג'יבריש קל להקריא, ולא כל כך קשה לכתוב. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך בטוחה שקל להקריא אותו, אבל בכל מקרה התכוונתי שקשה להמציא אותו תוך כדי דיבור. |
|
||||
|
||||
2. הבנתי, ואני מסכים איתך כאן. 1. הייתי יכול לקשר אותך לכמה הודעות באייל. (מקדים מכה למכה: אבל לא מסתכלים פה בעין יפה על פרסומת עצמית.) 0. יצא לי במקרה לחשוב על זה לאחרונה, ואולי מישהו שניסיונו עם פעוטות טרי משלי יוכל להזכיר לי - יש שלב שבו הם מנסים לדבר, מוציאים הרבה קשקושים מהפה במה שמסודר כמו משפטים, אבל כשמאוד לא סביר שהם באמת מנסים להגיד משהו ספיציפי, אלא נראה שהם סתם מחקים פעולה שהמבוגרים מסביבם עסוקים בה כל הזמן, אך שיעודה עדיין לא ברור להם בכלל? |
|
||||
|
||||
הייעוד ברור מאוד, אלא שהם עדיין לא מסוגלים (מבחינה מוטורית ומבחינות אחרות) לדבר ממש. זה כמו שתקבל ליד גיטרה חשמלית בלי לדעת לנגן, ובכל זאת תרצה נורא להרגיש כמו קלפטון. אתה תפרוט כמו משוגע, אבל התוצאה תהיה קשקוש אחד גדול (סליחה על הסופרלטיבים, הרגע שתיתי חצי כוס בירה שחברים השאירו כאן). |
|
||||
|
||||
אני יודע שקשה להם הדיבור עצמו, אני מתכוון לשלב מוקדם יותר. חלקם מתחילים לנסות לדבר עוד בשלב שבו אפשר להאמין שהם לא יודעים מה המטרה? |
|
||||
|
||||
בעיני, המטרה אינה דיבור אלא תקשורת, ואותה הם משיגים כבר מיום לידתם. |
|
||||
|
||||
0. אינני יודעת לגבי סידור של משפטים, אבל חברה שבתה היא בת שנה וחצי בערך אמרה לי שהיא נוהגת לנאום נאומים ארוכים ומלאי פתוס - בג'יבריש טוטאלי, כמובן. לא שמעתי אז אינני יכולה לשפוט. לעומת זאת, לפני זמן רב ראיתי הצגה של תיאטרון לה מאמא לפי טרגדיה יוונית שכבר אינני זוכרת מהי (הצגה מדהימה ממש). הם לקחו את כל הטקסט היווני הכבד ואמרו אותו כג'יבריש, והחלק המדהים שבעניין היה - מעבר לזכרון הפנומנלי שנדרש מהשחקנים, לדעתי - שהם הצליחו בפירוש לתת תחושה של הבדלים מעמדיים בלשון עצמה. עד היום לא גיליתי איך עשו זאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |