|
אני מאוהב. זה לא קרה לי בחיים באופן הזה - אובדן שליטה אמיתי, בלי הגיון או סיבה או פוטנציאל אמיתי למימוש. היא צעירה ממני ביותר מ-10 שנים, אני כבר תפוס לגמרי, לא יכול ולא רוצה ליצור קשר רומנטי אבל אני פשוט מאוהב. שטוף נוראפינפרין כמו נער החווה אהבה אמיתית ראשונה.
זו אינה ארוטומניה כי איני מדמה לחשוב שהיא אוהבת אותי יותר, או בכלל. פלירטטנו ככה, באורח לא מזיק. החמאתי לה פה ושם, היא שאלה אותי אם יש לי במקרה אח תאום, אמרתי לה שהיא בחורה מושכת מאוד, היא סיפרה שהיא חלמה עלי בלילה והיתה מאושרת, פלירטוטים, אתם יודעים. אני אשקר אם אומר שלא פינטזתי על איזה רומן קצר-ימים. ואז ישבנו באיזה בית-קפה ואני פשוט טבעתי. לא יכול להוציא אותה מהראש. לא יכול. כותב לה מכתבים, זורק אותם, מיטלטל בין אופוריה (למה אופוריה?) לכמעט-דיכאון, לא ישן, לא רוצה לאכול.
היא כבר תפוסה. אולי בגלל זה זה הפך כמעט לאובססיה?
ד"ר וישנה, מה עושים? יש תרופה?
|
|