|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מציג עמדה שיש בה סתירה פנימית. אמרת שיש כללי משחק ש''מקובלים על כולם''. עכשיו אתה אומר שכולם זה הרוב והמיעוט,כלומר הרוב המוחלט. אבל אם לרוב המוחלט יש דעה אחת אז איני מבין מה הויכוח בינינו. זה מקרה פשוט, וברור שמתקבלת דעת הרוב, וזה גם מה שאני אומר שצריך להיות. אבל אנחנו מדברים על מקרים שיש בהם חילוקי דעות בשאלות של זכויות אדם, שבהם, לדעת ברק לא הרוב קובע. ואם יש חילוקי דעות אז כבר אין ''מקובלים על כולם''. |
|
||||
|
||||
ברק דיבר על אותם כללי משחק שמאפשרים לרוב ולמיעוט לחיות ביחד. אתה רואה הכל כנתון להכרעה רוב-מיעוט. לדעתי לא. יש דברים שלא מביאים להכרעה; שהרב מכיר בצורך לא לממש את כוחו ולהשאיר למיעוט מספיק מרחב כדי שלא ירגיש שזו אינה המדינה שלו. |
|
||||
|
||||
כל עוד הרוב *מרצונו* בגלל שיקולים כאלה ואחרים לא מממש את כוחו זה בסדר גמור ואין לי שום בעיה עם זה. מותר בהחלט שהרוב יהיה ליבראלי ומתחשב, וזה אפילו רצוי. אבל מה קורה כשרצונו של הרוב הוא *כן* לממש את כוחו ? האם במקרה כזה גובר ה*אובייקטיבי* וה*מודרני* של ברק שהם שם קוד להשקפה הפרטית של מיעוט אליטיסטי, או הכרעת הרוב ? אם הראשונים גוברים, לדידי לא מדובר בדמוקרטיה. |
|
||||
|
||||
כשהרוב מחליט לממש את כוחו אז הוא מחליט לשבור את כללי המישחק הדמוקרטי. |
|
||||
|
||||
נהפוך הוא. דמוקרטיה פרושה מתן זכות לרוב לממש את כוחו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |