בתשובה להאייל האלמוני, 22/10/06 19:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשאחד מהאנשים שיושבים בחדר ומדברים הוא אני, זה יכול להיות מעניין (למרות שאישית אני מעדיף שיחות פילוסופיות עם פחות חשיפה אישית הרבה פחות גילויי רגשות ויותר הומור). אם היוצר רוצה לכתוב ספר, שיכתוב ספר. אבל אם הוא רוצה לעשות יצירה טלויזיונית, הוא חייב לזכור שהיא צריכה להיות מעניינת מבחינה ויזואלית (ואם אפשר גם ברמה הווקאלית) רגשות אפשר לבטא בהמוןם דרכים אבל אם אתה רוצה להגביל את עצמך למבטים וחיתוך דיבור, יותר טוב לעשות את זה על מסך של קולנוע עם סאונד שמאפשר לשמוע את הרעד בקול ובליעת הרוק הדרמטית. אבל אם אתה פורש את זה על 29 אינטש בווליום נמוך ב 11 בלילה, כשקצב האירועים הוא אפסי והתנועה עוד פחות מזה, ואפילו קו עלילתי אתה לא מחזיק בין פרק לפרק, אל תצפה ממני להישאר ער. אני כנראה חסר רגישות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או שאתה מדחיק משהו? אני חושב שאתה מדחיק. למעשה, רוב הסיכויים שאתה מדחיק. פשוט, אתה מבין, *כולם* מדחיקים. אלא אם אתה פמיניסט מחובר לרגשות החיזבאללה וחושב שאולמרט חלוץ ופרץ הם מניפסטציה של הכוחניות והאטימות הגברית-ישראלית-אשכנזית שגרמה למלחמה הזו ולכל קודמותיה ובכלל לסכסוך הערבי-ישראלי כולו (וגם לכל ההרוגים בתאונות הדרכים, אבל זה בקטנה). במקרה הזה אתה לא מדחיק, ולא נורא שלא ראית את הסדרה כי היא באמת די כשלה בנקודה ההיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |