בתשובה לאלמונית נוספת, 21/10/06 13:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עברת הרבה ומהר בין כמה פעילויות, אלא אם קראת בספר עם עין אחת, והסתכלת על הסובבים עם השניה. כל אחת מהפעילויות האלו אפשר היה לעזוב ואז לחזור אליהן בלי בעיה - בספר היו את אותם המשפטים, המוסיקה הקולנית לא הפכה פתאום לבלתי מובנת בגלל שפספסת את הפזמון, הסובבים עדיין היו שם, העוגיות... אם את יכולה לדבר בטלפון בצורה רצופה ולקרוא בו-זמנית, זה יותר מרשים מהעוגיות עם הספר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בעיון (האפיפיורית יוהנה/דונה וולפוק קרוס, נחמד מאד), התנענעתי לקצב המוזיקה (השורשים המצרים הכריעו) וזללתי עוגיות ואכן מפעם לפעם הצצתי בנערים ובסובבים, לקראת באר שבע נכנעתי ובקשתי גם אני שינמיכו, התגובה היתה הנהון, הנמכה ל-5 דקות וחזרה לווליום האהוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |