|
||||
|
||||
1. דומה מאוד למה שיש לעשות כיום בבחינה. 2. דילמה כוזבת. מה אם התלמיד בכלל חושב שההגנה היא הארגון הטוב ביותר, ושהקבוצות האחרות הן פשיסטיות. 3. ספקולציות עתידניות בצורה לא זהירה. 5. האם זה מבחן בעיצוב גרפי או בהיסטוריה? אני, למשל, הייתי נכשל לחלוטין בשאלה כזו. |
|
||||
|
||||
הטענה העקרונית שלי במאמר היא שבדרך כלל השאלות ששואלים לבגרות הן נועדו לבחון את הזכרון של התלמיד, מבלי לבדוק היבטים אחרים, עליהם הצהירו במסגרת המטרות של המקצוע. ניסיתי באמצעות הדוגמה להמחיש את העניין. לא כל שאלות הבגרות מנוסחות על פי: ציין/ הסבר/ תאר...אבל רובן הן כאלה. יש יוצאי דופן ועל כך יש לברך. לגבי השאלות שהבאתי כדוגמה: 1.כדי להשוות אני צריך ליצור מערכת קטגוריות וזה דורש ממני חשיבה מסדר גבוה יותר, מאשר לזכור פרט זה או אחר. 2. זכותו של התלמיד לחשוב ששתי הקבוצות הללו הן פאשיסטיות. לצרכי הלימוד אנו מבקשים להבין את עמדתן מפנים, להיכנס לנעלים של הדמויות. ההיסטוריון המקצועי עושה זאת כחלק מעבודתו. כאן מבקשים מהתלמיד להתאמץ לעשות כן. עליו לתרגם את הידע שלו בנושא לעמדות כביכול "אותנטיות"...כדי להבין טוב יותר את המניעים ואת המעשים של הארגונים הללו. אם התלמיד ייבטא בצורה מושכלת ומנומקת התנגדות ל"משחק האמפתי" הזה, נראה כי יש מקום לשקול בחיוב את תשובתו. 3. בשנים האחרונות הולך ומתפתח ענף ממוסד בהיסטוריוגאפיה הנקרה "היסטוריה נוגדת מציאות". טוב יעשו המורים להיסטוריה אם יקשרו בין התלמידים לבין סוג כזה של חשיבה. כדי לנסות ולענות על השאלה שנשאלה יש להשתמש בידע ובמיומניות חשיבה אחרות, ולא סתם לזכור. במילים אחרות: השאלה מוגנת באתיקה של הדיסציפלינה. 5. לגבי עיצוב הכרוז...אינך הולך להיכשל בגרפיקה או בציור. השאלה הזאת מאפשרת לתלמידים לתרגם מילים יבשות לשפה ויזואלית. שוב יש כאן פיתוח מיומנות חשובה. מתוך נסיוני ראיתי תלמידים מאושרים שלמדו את החומר ויוצרו יצירות נפלאות (כרזות, בולים, סטיקרים, עיתונים וכו'). הדוגמאות שמורות אצלי ואני מציג אותן לסטודנטים שלי בקורס למתודולוגיה של ההוראת היסטוריה. כפי שטענתי, אנשי הערכה ומדידה במשרד החינוך יחד עם אנשי הוראת ההיסטוריה מסוגלים לפתח מחוונים אשר יקבעו כיצד למדוד את התשובות של התלמידים. במקרה של הכרוז, למשל,...כמה פרטי מידע באו לידי ביטוי בכרוז. תודה על סבלנותך. אני מקווה שעיניתי על הספקות שלך. |
|
||||
|
||||
''אני מקווה שעיניתי על הספקות שלך''. עינית אותו בספקות. |
|
||||
|
||||
תמיד טובה מידה של ספקנות ושל סקפטיות כלפי עצמנו. |
|
||||
|
||||
כדברי האינטלקטואל האמתי.:) |
|
||||
|
||||
מה שיקרה במערכת החינוך הקיימת, בנוגע לשאלות ההשוואה, הוא שטבלת ההשוואה עצמה תיכנס למסת החומר שעל התלמידים ללמוד. הפתרון שאתה מציע אינו מטפל בשתי הבעיות המרכזיות, לדעתי, של תוכנית הלימודים המסורתית: 1. חוסר מדעיות 2. עודף מבחנים היסטוריה, כמו כל מקצוע אחר שנלמד היום בבית הספר, אינה נלמדת כדיסיפלינה מדעית, אלא כגוף ידע סגור. עבור התלמיד, מנגנוני השגת הידע בדיספלינה זו (כמו גם בדיסיפלינות אחרות) אינם חורגים מעבר להנחלה סמכותית של ידע - עבורו אין מחלוקות, אין מתודות מחקר, אין תגליות חדשות. שורש כל הרע הוא מערכת הבחינות. מערכת החינוך שלנו לוקה באמוק של מדידות ומבחנים מאחידים. המורה והכיתה לומדים לשם הצלחה במבחן, וכל ניסיון של מי מהם להרחיב את השכלתו מגונה מיד. הדבר בולט במיוחד במקצוע המתמטיקה - שם אין כיום אפילו תוכנית לימודים, אלא תוכנית בחינה בלבד. התלמיד היה מפתח חשיבה ביקורתית (או יכולת חשיבה בכלל) והכרות אינטימית יותר הן עם החומר שאמור להילמד והן עם המתודות שבהן הוא מתגלה, אילוא רק היה נדרש לבצע עבודות מחקריות באמת במהלך לימודיו, ועל פי מאמציו וחדשנותו היה נשפט. אין הכוונה, כמובן, לעבודות הנדרשות כיום - של העתקת חומר מהאינציקלופדיה, אלא לנבירה במקורות ראשוניים, השוואה ועימות של פרשנויות ונרטיבים אלטרנטיביים, השגת חומר חדש וכן הלאה. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שכל תלמיד מסוגל ל''מאמצים וחדשנות'' - לא בתחום אחד, ובטח שלא בכל מגוון התחומים הנלמדים בבי''ס. אם כבר, אם יש משהו שהפריע לי באוניברסיטה הרי שהוא היה שמרצים מסויימים ציפו מאיתנו להביע עמדות כבר מהשיעור הראשון בסמסטר הראשון - על חומר שלא ממש הכרנו דיו. ביה''ס צריך להנחיל כמה מיומנויות (למידה, עיבוד חומר, ניסוח טקסט, חשיבה מופשטת, ביקורתית, מתמטית ומדעית) ובסיס ידע (במגוון התחומים הנלמדים כיום). אני לא מצפה מהם ללמוד להיות חוקרים קטנים - את זה כבר אפשר ללמוד במסגרת הלימודים האוניברסיטאיים, שם זה יהיה רלוונטי. מה שחשוב הוא שהבסיס, היסודות הדרושים ללמידה באוניברסיטה או בעצמך, ינתן ע''י בית הספר. |
|
||||
|
||||
עיבוד חומר, ניסוח טקסט, חשיבה מופשטת, ביקורתית, מתמטית ומדעית אינם נלמדים אלא באמצעות התנסות בפעולות הדורשות הפעלת כשרים אלו. כתיבה במחברת לקול הקראת המורה, וחזרה על דברים במבחן אינן פעולות בהן התלמיד מפעיל כשרים אלו. לדעתי, כשרים אלה הם היסודות ללמידה באוניברסיטה או בעצמך (כמו גם היסודות לאזרחות טובה) ולא מאגר נתונים כזה או אחר שמצפים מבית הספר לספק. גם לי הפריעו מרצים, שכבר בשיעור הראשון לסמסטר הראשון ציפו מהסטודנטים להביע עמדה. אבל כן אהבתי את אותם מרצים, שכבר אחרי השיעור הראשון ביקשו מאיתנו להתמודד עם טקסט ''חשוף'', שאינו מכוסה על ידי עיבוד של אנשים אחרים. שכן מרבית המחקר המדעי אינו מסתכם בהבעת דעה ככזו, אלא בחשיפת מקורות ופרשנות שלהם - ואלו הקודמים וההכרחיים להבעת הדעה - ולא ''ידיעת עובדות'' פשוטה (שכן זו אינה קיימת בנפרד מתהליך גילוי הידע ורכישתו). כאשר התלמיד חוקר בעצמו ומתאמץ בדרך לגילוי הידע (מאמץ שאינו מסתכם בפעולת העתקה) הוא הופך את הידע לשלו, הוא מפנים אותו. אני מאמין שמרבית התלמידים אינם מסוגלים לעבודה כזו - פשוט בעיקר משום שמעולם לא התנסו בה בתוך בית הספר. עם זאת, רובם התנסו בה באופן לא מובקר ולא מודע מחוץ לבית הספר, בנושאים שאינם קשורים ישירות לחומר הלימוד. כאשר בבית הספר ובשלבים הראשונים של האוניברסיטה החומר מוצג להם כתורה סגורה שיש לקבל מכוח סמכות, הדבר בצדק מתקבל בחוסר אמון והתנגדות. |
|
||||
|
||||
''ובסיס ידע''. מיומנויות אינן נלמדות ע''י הכתבה, זה נכון, אבל הן גם אינן נלמדות מתוך ואקום. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד - ובדיוק לשם כך יש צורך במורה מכוון, שינחה את התלמיד בעבודה העצמאית שלו ויסיע לו (אבל לא על מנת שיעשה את העבודה בשבילו רק על מנת להגיש לו אותה לאחר מכן לעוסה). |
|
||||
|
||||
לספוג את גוף הידע. אלו לא שתי אופציות מתחרות אלא משלימות. |
|
||||
|
||||
1. הכותב לא טען שהיא שונה בתכלית, אלא שהתוספת של ההשוואה נותנת נופך נוסף של הבנה. 2. אם אתה מתעקש, אפשר לשאול האם היה מעדיף להצטרף להגנה, לאצ"ל או ללח"י ולמה. ואם התלמיד חושב ששלושתן היו פשיסטיות ושמדינת ישראל לא הייתה צריכה לקום? 3. למה ספקולציה זה רע? ולמה זה לא זהיר? האם חייבים ללמד בדיוק רק מה שקרה? 5. כאן אני מסכימה. כשרון בשרטוט זו לא תכונה נדרשת מתלמיד תיכון. אפשר, למשל, להציב מספר אפשרויות בחירה: או לצייר כרזה, או לכתוב נאום שמטרתו לצרף מתגייסים חדשים וכו'. לי דווקא יש בעיה עם שאלה 4 - ברגע שהתלמיד "נדרש" להבין מהם הערכים שהנחו את האצ"ל והלח"י, זה לא שונה מהשינון שהוא נדרש אליו עכשיו: במקום לזכור רק מה היו הפעולות, התאריכים וכו', הוא יזכור בע"פ את רשימת הערכים שכל קבוצה חרתה על דגלה. |
|
||||
|
||||
לגבי 5. טענתי כי לא בוחנים את התלמיד בציור. נותנים לו הזדמנות לבטא את הידע שלו באופן אחר. הדבר הזה צריך להיות מלווה במטעני ידע אחרים כגון: צפייה ביקורתית של מוצרים ויזואלים בימינו, בירור התכנים והמסרים... השאלה מבקשת להפוך מידע מילולי לויזואלי...אני מסכים איתך שהדבר לא מתאים לכל אחד. באותה מידה שבחינה שבוחנת זכרון אינה מתאימה לכל אחד. העניין הוא לפתוח ערוצים ואפשרויות, למורים ולתלמידים...לעשות שימוש מושכל ופורה, הלכה למעשה, של כל התיאוריות החדישות של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית: אינטליגנציה רגשית, מרובות, פרקטיות וכו'. מדובר על שילוב של תיאוריות מן הסוג הזה לתוך המקצוע היסטווריה..והדבר תואם את מטרות הוראת המקצוע. זה לא חדש ומהפכני בכלל. לגבי 4. אם נדבר עם התלמידים בשפת "ערכים" ובזכות "שיקולים שעומדים מאחורי..." הרי ניתן יהיה להעלות את רמת החשיבה ולחפש מה מסתתר במעשים ובמילים הכתובות, . נראה לי כך נתרום לא רק לידע ההיסטורי אלא גם ליצירת אזרחים יותר מפוקחים ואסרטיביים היודעים להקשיב, גם "לפשט" וגם להפיק בעצמם את "הדרש". |
|
||||
|
||||
א. "צפייה ביקורתית של מוצרים ויזואלים *בימינו*". לזה באמת התכוונת? לא מדובר בידע על מוצרים ויזואליים בני התקופה הנלמדת? ב. אני מקווה שכוונתך בשאלה על הכרזות היא לשאלת בחירה, לא חובה. |
|
||||
|
||||
אני מנסה לעורר דיון עקרוני ולא על פרט זה או אחר. החלוקה למקצועות היא חלוקה היסטורית - אינטרסנטית. נושא המטרות הוא המרכזי. חלוקת הידע עונה על סדר יום מסוים ובהזדמנויות שונות ניתן לשחק איתה. אני רואה על החינוך כמכלול ולכן חינוך לצפייה ביקורתית בימינו (בשיעורי אזרחות, חינוך, חברה) או בעבר (בשיעורי היסטוריה, ספרות, תנ''ך...) כולם נועדה לאותה מטרה שהיא טיפוח אזרח בעל יכולת לשקול את התמונות שהוא רואה, לשקול לחיוב ולשלילה, לנכון וללא נכון, לדעת מתי עובדים עליו וכו'. |
|
||||
|
||||
א. גם בדיון עקרוני אין סיבה להביא פרטים שגויים. אם כוונתך לבקש, אכן, כרזות וכיו''ב ברוח ימינו, נראה לי שיש כאן פספוס מהותי. ב. ודאי שחלוקת הידע היא היסטורית ועונה על סדר יום מסוים. אבל אי אפשר לשנות את שאלות הבחינה על פי חלוקה שונה מזו המקובלת בלי לבצע את השינוי קודם לכן. ג. טיפוחו של אזרח משכיל (במובנים שציינת) הוא מטרה חשובה בהחלט, אבל עדייו נראה לי שלכל אחת מהדיסציפלינות הנזכרות - ודאי וודאי לספרות ולתנ''ך - יש גם מטרות אחרות. |
|
||||
|
||||
גם היום יש שאלות רבות בבגרות בסגנון של "ציין את הערכים המנחים שעל פיהם פעלה התנועה הקיבוצית" וכו' כשלכל ערך צריך לזכור את השם שנתנו לו ופירוט של משהו כמו שורה אחת של מה הוא אומר. זכור לי במיוחד שינון אינטנסיבי של 12 "עקרונות הנאציזם". (אין לי הסבר מניח את הדעת למה אני זוכר שהיו 12 ובקובץ שצרפתי רשומים רק 7, אבל אני אדבוק בעמדתי לעת עתה.) הסיבה שזה זכור לי במיוחד היא לא כי חיפשתי דרך יצירתית להפעיל את גודווין, אלא פשוט כי רשימת העקרונות שלהם היתה הארוכה מכולן... |
|
||||
|
||||
פאשיזם וגרמחוץ |
|
||||
|
||||
כתבת: "אני מסכים איתך שהדבר לא מתאים לכל אחד. באותה מידה שבחינה שבוחנת זכרון אינה מתאימה לכל אחד." ההבדל הוא, ששינון או זכרון חומר היא תכונה נדרשת להמשך הלימודים (וכנ"ל מיומנויות בחינה), אך הפיכת מידע מילולי לויזואלי - ממש ממש לא, פרט אולי לאנשים שעושים תואר בעיצוב או אמנות. |
|
||||
|
||||
כמישהו שלא מסוגל לזכור רשימה בת פריט אחד, אני מבטיח לך שאפשר להצליח בלימודים בלי לשנן. האמת היא, שזה תלוי במרצים. היו לי מרצים שנתנו בחינות של שינון, והיו מרצים שנתנו בחינות שלא צריך לשנן דבר, אלא רק *להבין* את החומר. בתואר הראשון למדה איתי בחורה לא מבריקה במיוחד, בלשון המעטה, אבל עם זכרון פנומנלי. גליון הציונים שלנו הוא תמונת מראה - איפה שאני הצלחתי היא נכשלה, איפה שאני נכשלתי היא הצליחה. חוץ מקורס ה-SPSS, שם, מסתבר, אפשר להפעיל את שתי השיטות באותה מידה של הצלחה. |
|
||||
|
||||
יש שיטה נוספת להצליח ב-SPSS (או לפחות לעבור את המבחן). אבל לא אפרט, כי כבר נתנו לי את התואר ולא הייתי מעוניינת שפתאום ייקחו לי אותו. |
|
||||
|
||||
אז לא סתרת אותי. לא כתבתי שאי אפשר להצליח בלימודים בלי לשנן, אלא ששינון היא תכונה נדרשת להמשך הלימודים. אז אם רק חלק מהמרצים דרשו אותה במבחן, זה לא סותר את מה שטענתי. |
|
||||
|
||||
הסתדרתי בסוף, לא? (כשכתבתי "נכשלתי" זו הייתה הפרזה, כמובן. קיבלתי בסוף את התואר, הרי). |
|
||||
|
||||
בהחלט. השאלה היא לא אם אפשר להסתדר, אלא אם יהיה טוב יותר שתתרגל שינון בלימודיך הקדם-אקדמיים. |
|
||||
|
||||
1. אני חושב שזו דווקא שאלה מצויינת, ולו משום שהיא ממלאת את הצורך שלדעתי הרבה מורים במקצועות ההומניים בביה"ס שוכחים - שכל מבחן הוא, בין השאר, גם מבחן בחיבור. אחת המיומנויות המוזנחות ביותר בבתי הספר בימינו היא היכולת לכתוב טקסט נהיר, מורכב, שמשיג מטרה כלשהי מעבר להעברה הבסיסית של נקודות ידע דיסקרטיות. היכולת לקחת פיסות מידע ולעבד אותן יחד עם פיסות מידע אחרות כדי לייצר משהו שחורג מסתם עוד פיסות מידע. זה ממש מצער לראות סטודנטים שלא מסוגלים לענות על שאלה פשוטה של השוואה אלא ברשימה של נקודות לא קשורות (א' הוא ככה וככה וככה. ב' הוא ככה וככה וככה. כשייעצתי לסטודנט כזה לנסות יותר לקשר בין הפסקאות כדי שתהיה השוואה, הוא פשוט הוסיף "לעומת זאת" בתחילת הפסקה השניה. אללי!). |
|
||||
|
||||
בחור שסיים עכשיו דוקטורט במדעי החברה סיפר לי שלרגל התיקונים שנדרש לבצע לאחר ההגשה הראשונה הנחה אותו המנחה ''לפזר'' במרחבי הטקסט מלים כמו ''לדעתי'', ''אנסה להראות'', בכוונתי'' וכיו''ב. מה שעוד יותר מפתיע, הוא שזה עבד. |
|
||||
|
||||
רק כדי להיות בטוח: מה שמפריע לך הוא תשובה שכתובה כך: "האצ"ל הם א' וב' וג' וד'. לעומת זאת, הלח"י הם ת' וש' ור' וק"'. אבל אם האינפורמציה הייתה נותרת זהה ורק הייתה נוצרת "טבלה" זה היה בסדר? כלומר, תשובה כזו: "האצ"ל הם א' לעומת הלח"י שהם ת' (וקל לראות שא' ות' הם דבר והיפוכו). בנוסף, האצ"ל הם ב' ואילו הלח"י הם ש'..." תתקבל בברכה? |
|
||||
|
||||
אם הטבלה היא תוצר מחשבתו של התלמיד (כלומר, לא לימדו אותו לשבץ את הנתונים בטבלה, אלא הוא לבדו לקח את החומרים שנתנו לו ועיבד אותם לצורת הצגה השוואתית) - כן, זה יספק אותי. אתה תופתע כמה אנשים אינם מסוגלים לדבר פשוט כזה - לעלות רמת הפשטה אחת כדי להשוות בין שני מקרים דומים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |