 |
|
 |
||
|
||||
 |
"לכאורה מדובר בתכנית שעלולה להרתיח.. אבל איכשהו זה לא מעצבן. זה מרענן ומלבב." לצערי, אני נאלץ לחלוק על הכותבת הנכבדה. אינני מוצא שום דבר מלבב בתכניות מסוג זה. ברשותכם, אשאר נאמן לאסכולה הישנה, אשר דוגלת בהצגתם של הומואים בטלויזיה, תוך הדחקת הסטריאוטיפים המוכרים. כנראה שעדיין לא עייפתי מהנסיונות להראות ש"ההומו הוא בדיוק כמונו". ישנם המוני אנשים (חלקם המקורבים אלי) שכששומעים את המילה "הומו", מה שקופץ לראשם מיד, זה דמויות דוגמת אלה המוצגות בתכנית, היינו, יצורים נשיים, רכרוכיים וכו'. אמנם מדובר בסך הכל בתכנית בידור וסאטירה, אולם כאשר לאנשים אין היכרות נרחבת במיוחד עם הומוסקסואליות, כל הידע שיש להם על הנושא, נרכש דרך מה שמוצג בטלויזיה. ואם זה מה שמוצג בטלויזיה, ואלו הם פניהם של ההומואים, כפי שמצטיירים בעיני החברה, מצבנו אינו טוב במיוחד. אני באופן אישי, לא הייתי רוצה להיות מזוהה עם דמויות מסוג זה, אשר הרבה מן המשותף אין לי עימן, פרט לעובדת היותנו הומואים. המצב שנוצר הוא שהסטיגמה המתוארת הופכת להיות השלטת, מה שמקשה על הומואים, אשר אינם שייכים לאותה קבוצה של אנשים, להשתלב, ואף מרתיע אותם מלחשוף את נטיותיהם בפני אחרים. המאמר מדבר על כך שהתכנית מציגה ציבור גאה, אשר לא מתבייש בסטריאוטיפים שלו ולא מתנצל עליהם. הדבר אולי נכון כשמדובר על ציבור אשר אלו הם באמת מאפייניו. אך מה לעשות כאשר תכניות כאלו מתיימרות להציג את עולמם של כלל ההומואים באשר הם (לפחות בעיני רבים מהצופים)? הרי שניתן לומר שהומואים אשר אינם בעלי מאפיינים דומים לאלו המתוארים, יוצאים מקופחים, מאחר והם נכללים בקבוצה אשר מאד לא היו רוצים להכלל עימה, אך משום היותם הומואים. ועוד, התקוממתי לשמע הביטוי "ציבור שמנסה להתחפש לסטרייט". האם משום היותי הומו, עלי להתנצל על כך שאינני מתהדר בנוצות, או אי אילו גינונים ""הומואיים"" אחרים? (וזוהי בדיוק הבעיה, שהומואיות הפכה להיות שם נרדף לנשיות). על אף שסגנון החיים ההומואי, כפי שמוצג בתכנית, הופך את העולם הסטרייטי לעשיר וצבעוני יותר (כדברי הכותבת), אני אבכר להמשיך לחיות בעולמי ההומואי הדל והאפור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתוב יפה, אך האם הכוונה לא ל"אבחר להמשיך לחיות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מבינה ללבך; קשה לי להאמין שאנשים ייחסו את הסטריאוטיפים לכל האוכלוסיה, אבל סיכון כזה תמיד קיים, כמובן. השאלה היא איך אנחנו מתייחסים למדיום הטלוויזיוני - כלומר, האם החבר'ה מ-queer eye הם הבעיה או הפתרון (או, לפחות, מה הם יותר). לדעתי הם יותר הפתרון מהבעיה. הרי מכח המנגנונים החברתיים שפועלים עלינו וממשטרים אותנו, אם אתה הומו שלא חי את חייו בסטריאוטיפ הצבעוני והקאמפי 1, אתה לא צריך להתנצל כלל. להיפך, הומו "אפור", עבור החברה הסטרייטית, הוא הרבה יותר "קל לעיכול" מאשר הומו שהוא in your face בהופעה החיצונית ובגינונים. זוכר את הכתיבה הקלאסית על השאלה "מה היה קורה לו היו צובעים את כולנו, כל ההומואים והלסביות והבי, בצבע לוונדר"? זה בדיוק העניין. לדעתי, יש המון עוצמה דווקא בהפגשה של הגבר הסטרייט עם המקומות שבהם הוא מתנגד או מדחיק שאלות סבוכות של זהות. אני נזכרת פתאום בטייס מהסדרה "בטיפול", שאותו שיחק ברגישות רבה ליאור אשכנזי. בפרק השני, אני חושבת, הוא מספר לפסיכולוג שלו על חבר טוב, ומייד, בתור התכונה הראשונה שהוא מזכיר, הוא מציין שהחבר הוא "הומו". ההומופוביה הגלויה שלו מפנה מקום לשאלות על הזהות המינית של עצמו דווקא במפגש עם בן הזוג הקאמפי יותר של החבר הזה. יש משהו ב"הומו שהוא בדיוק כמוני", שחוסך מן הגבר הסטרייט את ההתמודדות עם שאלות של זהות מינית, ויש משהו בהפגשה שלו עם הסטריאוטיפ שמגרה את השאלה מה בעצם רע בסטריאוטיפ. הגבר הסטרייט כבר יודע שלא צריך לפחד מההומו שנראה כמוהו, מתלבש כמוהו ומשתמש בשפת גוף שדומה לשלו. בסדרה הזו, הוא הולך עוד צעד, ולומד שגם מאוחצ'ות לא צריך לפחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קאמפי"? "אוחצ'ות"? אפשר תרגום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוחצ': http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=52691&a... קאמפ: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא משקשק מאוחצ'ות. ומהומואים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |