|
||||
|
||||
אתה מתעלם לחלוטין ממטרות הלחימה ומאופי הלחימה. ההיסטוריה מראה שלפעמים גם עליונות אווירית בלבד עשויה להספיק, וקוסובו היא הדוגמא הטובה ביותר לכך. במקרה של לבנון אכן לא היה בכך די, והיה צורך בהכנסת כוחות רגליים. אתה אולי שכחת, אבל למעשה רוב הלחימה היתה ביבשה. נכון, באיחור של שבועיים, ועם הרבה מאוד טעויות. אז? אתה חושב שאם הלחימה היתה מבוססת על כוחות היבשה, ואם היו מוצבות מטרות טקטיות ברורות יותר, הירי על הצפון היה נספק? חיזבאללה היה מתפרק מנשקו? החטופים היו מוחזרים? מספר האבידות היה נמוך באופן משמעותי? |
|
||||
|
||||
החטופים בודאי לא היו יכולים להיות מוחזרים בדרך של מלחמה, או שלפחות לא היה יכול להיות בטחון מלא בכך. ייתכן שמספר האבידות היה יותר גדול, אבל הפוטנציאל לאבידות במלחמות העתיד היה קטן באופן משמעותי. כפי שכבר אמרתי במלחמת יום הכיפורים רוב רובם של האבידות היה במהלך התקיפה שהכריע את המלחמה, אבל ההתפתחות אחר כך אפשרה הרבה שנות שקט בגלל הניצחון הזה. אבל לגבי הפסקת ירי הרקטות בפרוש כן. במלחמת של''ג הוא פסק אחרי יום אחד, ומעולם לא התחדש ממקומות שהיו תחת שליטתנו. במלחמה זו, כפי שאמר אתמול רונטל, כוחות הקרקע לא פעלו לפי תכניות מוכנות שהיו, אלא לפי שיטה ''כחולה'' שירדה מהמטכ''ל ה''כחול''. הסברתי זאת במאמר, ונמאס לי לחזור שוב ושוב על דבריי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |