בתשובה לניק ריוורס, 04/10/06 1:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נראה לי שאיסור מוחלט כזה עומד בכלל על הפרק. או שאולי פספסתי משהו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פספסת הרבה מאוד. ההערכה שלי היא שתוך פחות מעשור יהיה איסור כזה בארה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? איסור על שימוש בסיגריות גם ברשות הפרט? זה נשמע לי דמיוני. איך אתה רואה את התהליך הפוליטי שמוביל לזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כבר היום יש איסור על עישון ברשות הפרט, למרות שעל החוק כתוב "מקומות ציבוריים" הרי שהוא כולל גם מקומות פרטיים. שנית, מה כל כך דמיוני במחשבה על איסור מוחלט על סיגריות בעולם שבו מציעים לאסור מכירת מזון שמכיל שומן טראנס? בארה"ב גם היה איסור על מכירת אלכוהול, כזכור, וזה מבלי להזכיר את ה"סמים המסוכנים". מנקודת מבט עקרונית הקו כבר נחצה מזמן. התהליך הפוליטי שמוביל לאיסור המוחלט כבר החל לפני הרבה מאוד זמן. נכון לעכשיו מוטלות המגבלות הבאות: א. החומר אסור לקטינים ב. במקומות מסויימים בעולם, רק חנויות מיוחדות מורשות למכור את החומר ג. יש איסור הולך ומתרחב על פרסום ד. המוצר ממוסה באופן רצחני ה. יש איסור על שימוש במקומות כאלו ואחרים מתקיים לחץ מתמיד להרחיב את המגבלות הללו ואין שום ספק שהם גם יורחבו עד שהמקום היחידי בו אדם יוכל לעשן הוא בביתו הפרטי ושהמכירה תתבצע בחנויות מיוחדות שעליהם יוטל פיקוח הדוק להגבלת שעות הפתיחה, איסור פרסום וכו. המיסים ימשיכו לעלות כמובן. כל הצעדים הללו הם כמובן הזמנה לשוק שחור, פשיטות על "מאורות טבק" (מקומות בהם יתעלמו מהאיסור על עישון במקום "ציבורי") וכו. כל אלו בהחלט יעזרו לאותם אלו שרוצים להחיל איסור מוחלט שהרי על פי ההגיון המעוות המקובל באשר לסמים והימורים הפשע נובע מהדבר עצמו והוא איננו תוצאה של האיסור. ככל שיארך הזמן האסוציאציה בין עישון לפשע תתחזק. הורדת המעשנים למחתרת משרתת יפה את המטרה הסופית של איסור מוחלט. ומה עומד נגד כל אלו? לא הרבה. הגורמים שעומדים בפני מי שרוצה לאסור כליל את העישון הם: א. עוצמה פוליטית של חברות הסיגריות ב. ציבור המעשנים התביעה שמוזכרת בראש הדף היא בבחינת עוד נסיון (שעשוי גם להצליח) להמשיך ולערער את הבסיס הכלכלי (ואיתו גם את הלובי הפוליטי, כמובן) של חברות הסיגריות כך שאנחנו יכולים לחזות החלשות של גורם א'. גורם ב' כבר הוכיח שהוא לא מסוגל לייצר התנגדות פוליטית ממשית (הסיבה פשוטה - ציבור המעשנים איננו מאוחד בשום דבר מלבד העובדה שהם מעשנים - זה לא מספיק כדי לאפשר להם להתאגד פוליטית). גורם ב' גם הולך ומתדלדל - בעולם המערבי יש ירידה ניכרת באחוז המעשנים. לסיכום, איסור מוחלט על עישון איננו סותר שום עקרון שלא הופר עד כה בכל הנוגע לזכויות אדם, יש לו שפע של תומכים ואפס יכולת של המתנגדים לייצר אופוזיציה משמעותית. זה דמיוני לחשוב שזה לא מה שיקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא השתכנעתי. לא שבלתי-אפשרי שיחוקק חוק כזה לפי מה שאני יודע, אבל אני לא רואה איך מה שכתבת תומך בעמדה הזו. ברשותך: אני לא יודע מה זה שומן טראנס ומי מציע מה לגביו, אבל "חוק היובש" חוקק לפני יותר משבעים שנה, ונכשל חרוצות בצורה ציבורית מאוד. התקדים של "חוק היובש" מהווה את אחד הטיעונים החזקים ביותר שיש _נגד_ חוק איסור עישון גורף, במיוחד בעיני הציבור. עוד עניין לגבי חוק היובש: היה, ויש, עניין ציבורי חזק באיסור גורף על משקאות אלכוהוליים, ש_צריכתם_ קשורה הדוקות לאלימות. זה לא רלבנטי לעישון, כי הנזק היחיד שהחברה סופגת כתוצאה ממנו קשורה לעישון פסיבי, וזה ניתן להגבלה ספציפית, כמו שנעשה חלקית גם היום. מבחינת סמים מסוכנים: הדמיון ביניהם מבחינה _עקרונית_ הוא אולי רק אצלי ואצלך. מבחינת התפיסה בחברה אין ביניהם שום קשר. להיות אדם מעשן (בבית בלבד, לצוה"ע), נחשב בארה"ב לנורמטיבי ועניינו של האדם, ממש כמו אכילת מאכלים מסוג כלשהו. צריכת סמים מסוכנים היא לא נורמטיבית, ונחשבת _ללא_מוסרית_, ולא סתם לא-בריאה או טפשית. אין צורך בהתאחדות מסודרת של מעשנים. המעשנים נמצאים בכל שכבות החברה, כולל באליטות, והם לא צריכים להתבייש בזה בעיני הציבור בכלל (בניגוד להומואים, נגיד, או לפעילי זכויות-אדם). חוק שיחייב מעשנים להיגמל ייתקל בהתנגדות על כל צעד ושעל. התומכים בחוק יצטרכו לתמוך בו בעקשנות, ואני לא רואה למה שלמישהו יהיה כל-כך אכפת. למי אכפת מה מאן-דהוא עושה בביתו-שלו? למה לו לעצבן את הגיס המעשן שלו בשביל זה? כל החוקים נגד עישון שחוקקו עד עכשיו בכל מקום בעולם (למעט טורקמינסטן) מגינים אך ורק על ילדים, או על מעשנים פסיביים. בינתיים לא ראיתי שום חוק ואפילו נטייה לפעול נגד הזכות לעשן עצמה. זה לא הבדל כמותי בעוצמת החקיקה; זה הבדל איכותי בערכים ובמטרות שהמגמה בחקיקה מנסה להשיג. לכן, אם תיקח את המגמה הנוכחית בחקיקה עד הסוף, אני מאמין שתקבל עולם שבו אפשר לקנות טבק רק בחנויות מיוחדות, מותר לך לעשן אך ורק בחדרך הפרטי וגם זה אם אין לך ילדים, או במקומות בילוי ציבוריים מיוחדים ומורשים לצורך העניין, ויש תעמולה חזקה נגד עישון. זה הכל, וגם זה המקרה הקיצוני ביותר. אני לא רואה מאפייה פורחת במצב כזה. אפילו עם מיסים גבוהים על סיגריות, למאפיה יש עלויות נוספות שהיא תצטרך להפיל על לקוחותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לייצג את הציבור אבל אם הלקח המר של חוק היובש לא עזר לציבור לגבש דעה נאורה לגבי האיסור הנוכחי על סמים מסוכנים אני לא רואה איך הוא יעזור או עוזר בנוגע לקמפיין לאיסור העישון. התפיסה שלך את דעות הציבור היא אופטימית מדי. באשר לנזקי האלכוהול מול נזקי העישון, אתה שוכח שיש היסטריה לא קטנה סביב העישון הפסיבי ומעבר לכך, בגלל שמדינת הרווחה המודרנית לוקחת אחריות (כביכול) הרי שהנזק שאם גורם לעצמו והעלות הגוברת ל"חברה" הם תירוצים מצויינים להתערב ולמנוע ממנו את העישון. אנחנו מתחילים לשמוע את הטיעונים הללו כבר עכשיו. צריכת סמים מסוכנים היא שאלה של הגדרה מהם סמים מסוכנים. וההגדרה היא שסמים מסוכנים הם הסמים הבלתי לגליים. ברגע שהעישון יהפוך לבלתי לגלי, גם הוא יתפס בציבור הרחב כ"סם מסוכן" (והעישון באמת מסוכן) וכבלתי מוסרי. "ואני לא רואה למה שלמישהו יהיה כל-כך אכפת. למי אכפת מה מאן-דהוא עושה בביתו-שלו? למה לו לעצבן את הגיס המעשן שלו בשביל זה?" אל תהיה מצחיק. מה ההבדל בין הטענה הזאת כשהיא נשמעת בעד עישון טבק ובין אותה טענה כשהיא נשמעת בעד התרת עישון חשיש. השאלה איננה "מה הגיוני" אלא מה אפשרי וצפוי פוליטית, אין קשר בין הדברים. "בינתיים לא ראיתי שום חוק ואפילו נטייה לפעול נגד הזכות לעשן עצמה" באמת? למה לדעתך נועד, נומינלית, המיסוי הגבוה? "אני לא רואה מאפייה פורחת במצב כזה. אפילו עם מיסים גבוהים על סיגריות, למאפיה יש עלויות נוספות שהיא תצטרך להפיל על לקוחותיה" אני לא צריך הרבה דמיון, כבר עכשיו יש העוסקים בהברחת סיגריות ו"זיוף" סיגריות. למאפיה יש עלויות נמוכות בהרבה, אגב. הם לא משלמים מיסים, לא צריכים להענות לרגולציה ובוודאי שלא מחוייבים לאיכות או כיבוד הסכמים. ככל שהעול שיוטל על הערוצים החוקיים יהיה גדול יותר כך תגדל המוטיבציה של המאפיה לספק את הסחורה. לסיכום, אתה עושה שגיאה מאוד פשוטה, אתה סבור שיש קשר בין הגיון ובין מדיניות פוליטית. ספר החוקים מלא וגדוש בחוקים שמפרים את ההגיון. אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הגיון לחקיקה אין בהכרח קשר, אבל יש גם דינמיקה פוליטית וחברתית, ועל זה אני מדבר. חוק היובש/סמים מסוכנים: שים לב שכל חוקי האיסור בארה"ב היו קשורים ישירות ליחסי גזעים. אסרו על סמים שהיו חלק מתרבות של מיעוט מסוים; כך קוקאין אצל שחורים ומריחואנה אצל מהגרים מקסיקנים בשנות השלושים1, ואני מניח אפשר לתחוב להגדרה הזו גם LSD אצל היפים בשנות השבעים. לא מדובר בתרבות מיינסטרים, אלא רק לגבי אלכוהול (חוק שנכשל ובוטל) וטבק (הנושא שלנו). אם עישון לא ייתפס כלא-מוסרי עד שייאסר בחוק, הוא פשוט לא ייאסר אף פעם בחוק. חזור לטיעון הגיס המעשן. לציבור הלא-מעשן אין עניין לריב עם הציבור המעשן, שלא שונה ממנו במאום בפרופיל סוציו-אקונומי וגזעי, ולא עושה שום דבר לא-בסדר מבחינת הנורמות. זה שונה מביטול חוק שכבר קיים ושהתעשייה שלו כבר נמצאת בתחום הפלילי. אני אתן לך דוגמה. אתה יודע מי מהקולגות שלך בעבודה מעשן גראס? לא, כי אף אחד לא מספר לך אלא אם כן אתה חבר טוב, כי זה לא נורמטיבי. אתה יודע מי מעשן טבק? אפילו אם לא ראית אותם ממש, אתה יכול פשוט לשאול, והם יענו לך, כי אין בזה בושה. אם יגבירו את האכיפה נגד מריחואנה, אתה לא תשמע מזה בעבודה מאף-אחד. אם יאסרו על עישון טבק, אתה תשמע ועוד איך. נראה לי שאתה נתפס לאופנות. זה אופנתי לומר "עישון זה רע, צריך להפסיק עם זה". מכאן ועד תמיכה ציבורית בלהכניס אנשים נורמטיביים לכלא יש מרחק גדול. זה פשוט לא חשוב לציבור עד כדי כך. אם אתה אומר שיש אנשים שרוצים לאסור על עישון בחוק, תראה מי האנשים האלה (בעיקר נודניקים של בריאות). תראה את מי הטיעונים מניעים _לתמיכה_פעילה_, ולא רק לסימפטיה מתלבטת (בעיקר הם-עצמם). תראה מי יתנגד לחוק כזה (15% מהאליטה), ועד כמה (עד המוות, כמעט). שינוי חברתי שיאפשר חוק איסור מוחלט כמו שאתה מתאר הוא אפשרי, לדעתי, אבל הוא ידרוש לא 10 שנים של חקיקה זוחלת אלא 30 שנה של חילוף דור, עד שכל המעשנים הנומרטיביים ימותו. וגם אז זה לא בטוח. לגבי איסור חלקי, אז למאפיה יש עלויות, שצריכות גם להתחרות בתעשיה הלגיטימית. אם המעשן שלך הוא לא שחור ולא מקסיקני ולא סטודנט חתרני סוציאליסט מברקלי, אלא, נאמר, סתם אשה לבנה בת 35 מהמעמד הבינוני בוושינגטון DC, נגיד מורה בתיכון, אמא לשניים שמעשנת מאז גיל 15, אין מצב שאני רואה אותה נוסעת לדאון-טאון ומתמקחת עם טיפוסים מפוקפקים כדי לקנות גרסה מקולקלת ואולי רעילה של הסיגריות שהיא ממילא רגילה לקנות כבר 20 שנה, ואפילו שעכשיו זה עולה 50% יותר. בשבילה זה מוצר צריכה. היא הרי גם לא תקנה בגדים גנובים, ולא קוסמטיקה מזוייפת. ______ 1 מריחואנה, מסתבר, נאסרה בארה"ב _אחרי_ שביטלו את האיסור על אלכוהול. זה טיעון לטובתך. אבל כמו שהראיתי, הרקע החברתי לאיסור היה אחר. Prohibition_%28drugs%29 [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתנה את האיסור על העישון בכך שהוא צריך להתפס כלא מוסרי וטוען שהוא לא יתפס ככזה עד שיהיה איסור אבל העובדות הן שבקרב חוגים הולכים ומתרחבים העישון אכן נתפס כבלתי מוסרי, בעיקר בהיבט של עישון פסיבי. אתה טוען שהמנהג מקובל מדי בקרב כל שכבות הציבור אבל אותו הדבר בדיוק ניתן היה להגיד באשר לשימוש באלכוהול לפני חוק היובש. אז מה? אני בטוח שתוכל למצוא שפע של הבדלים ספציפיים בין סוגי הסמים השונים וברור שהמהלך לקרימינליזציה של השימוש בהם היה שונה בכל מקרה. אז מה? לפני ארבעים שנה זה אכן היה בלתי נתפס שיאסרו עישון באופן מוחלט, אנשים גם היו מעשנים בתוך בתי קולנוע, כזכור. יחד עם הצמצום במספר המעשנים יש גם שינוי ברור בתפיסה של מוסריות העישון ושני אלו ביחד הם תהליכים שיאפשרו, בסופו של דבר, ובמועד קרוב בהרבה ממה שאתה חושב, איסור מוחלט על עישון. "מכאן ועד תמיכה ציבורית בלהכניס אנשים נורמטיביים לכלא יש מרחק גדול. זה פשוט לא חשוב לציבור עד כדי כך" טעות בידך, כבר היום אנחנו מכניסים אנשים "נורמטיביים" לכלא שכל חטאם הוא שימוש בסמים. מה ההבדל? "המעשן שלך הוא לא שחור ולא מקסיקני ולא סטודנט חתרני סוציאליסט מברקלי, אלא, נאמר, סתם אשה לבנה בת 35 מהמעמד הבינוני" ..."בשבילה זה מוצר צריכה. היא הרי גם לא תקנה בגדים גנובים, ולא קוסמטיקה מזוייפת" ראשית, אחוז המעשנים בקרב אנשים ממוצא סוציו אקונומי נמוך גבוה בהרבה כבר היום, יש להניח שהפער הזה יתרחב. - כלומר, בזמן שיוחל האיסור יש להניח שהוא יהיה בעיקר נחלתם של העניים (ואז גם אפשר יהיה להשתמש בתירוצים הצבועים של "דאגה לעניים") שנית, אם תכניס תחת פיקוח הדוק מוצרים כמו קוסמטיקה ובגדים אזי וודאי שתראה שוק שחור גם באלו. ע"ע תקופת הצנע בישראל - גם ביצים היית קונה מ"ספסרים מפוקפקים" בשוק השחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום חוג משמעותי שבו עישון נתפס כלא-מוסרי. עישון פסיבי לא קשור לעניין בכלל. צריכת סמים אסורים, למשל, נתפסת כלא מוסרית ולא נורמטיבית אפילו אם היא נעשית בלי שאף אחד יודע ואף אחד נפגע, להבדיל מטבק, ולהבדיל מאלכוהול. חוק היובש נכשל, ומהר, ובאופן נחרץ ופומבי. כמו שאמרתי, בעיני הציבור זה טיעון _נגד_ האיסור, לא בעדו. טבק נמצא באותה קטגוריה של אלכוהול, לא סמים אסורים, מבחינת תפיסת הציבור. ההבדל העיקרי בין טבק לאלכוהול זה שעישון פוגע פסיבית בסביבה: זו ההצדקה הכמעט-יחידה לחוקים הנוכחיים. חוק שיאסור עישון בבית, למשל, יצטרך הצדקה בעיני הציבור. אני לא רואה כזו. מי שמעשן מריחואנה הוא כבר לא נורמטיבי בעיני חלק גדול מהציבור. "ראשית, אחוז המעשנים בקרב אנשים ממוצא סוציו אקונומי נמוך גבוה בהרבה כבר היום, יש להניח שהפער הזה יתרחב". פה אני מסכים איתך. אם יהיה אי-פעם איסור גורף על עישון טבק, זה יהיה הרקע שלו. אלא שזה, כמו שאמרתי, יקח דורות. אנחנו לא בתקופת הצנע, המצב שונה לחלוטין. גם תרופות במרשם נמצאות בפיקוח הדוק, ויש שוק שחור, והוא שולי בהשוואה לבתי מרקחת מאושרים, במיוחד כשמסתכלים על ההשפעה החברתית של מאפיה שמפחידה אותך כל-כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא, שמא במטותא מכם תפסיקו את הדיון המעצבן הזה? הוא העלה לי את צריכת הסיגריות כמעט פי שניים...:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין שום חוג משמעותי שבו עישון נתפס כלא-מוסרי" זה לא הרושם שלי. אני מציע לך לעיין קצת בטוקבקים בווינט בפעם הבאה שתהיה שם כתבה בנושא. "חוק היובש נכשל, ומהר, ובאופן נחרץ ופומבי. כמו שאמרתי, בעיני הציבור זה טיעון _נגד_ האיסור, לא בעדו" א. אתה מייחס לציבור יותר מדי זכרון ותבונה. ב. גם החוקים נגד מריחואנה, זנות והימורים נכשלו ומהר, זה לא מפריע לתמיכה הרחבה שיש להם. "מי שמעשן מריחואנה הוא כבר לא נורמטיבי בעיני חלק גדול מהציבור" נכון. וזה יהיה נכון גם לגבי המעשנים, לאחר איסור העישון. המריחואנה, האופיום ושאר הסמים ה"מסוכנים" נתפסים היום כהרבה יותר מסוכנים ממה שנתפסו בזמן החלת האיסור. ההנחה שלך שדרושה תפיסה מאוד מחמירה של ההרגל בכדי שיהיה איסור איננה נכונה, קודם יש איסור ואח"כ נוצרת ההקצנה בתפיסה. "אם יהיה אי-פעם איסור גורף על עישון טבק, זה יהיה הרקע שלו. אלא שזה, כמו שאמרתי, יקח דורות." זה אולי הטיעון היחידי שאתה מעלה שיש בו ממש בעיני. ציבור המעשנים הקיימים גדול וגם המעשנים לשעבר מבינים את גודל הקושי. אבל אני לא רואה בכך מגבלה מהותית, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. אפשר, למשל לדרוש רשיון כדי לעשן, כך אפשר יהיה להפיס את דעתם של מעשנים קיימים. "אנחנו לא בתקופת הצנע, המצב שונה לחלוטין." כל יום שונה ממשנהו אבל ההגיון הוא אותו הגיון, ככל שגובר הפיקוח, כך גדלה המוטיבציה לסחור בשוק השחור. "גם תרופות במרשם נמצאות בפיקוח הדוק, ויש שוק שחור, והוא שולי בהשוואה לבתי מרקחת מאושרים..." וזאת משום שרוב התרופות ממילא אינן מזמינות "שימוש לרעה", אף אחד לא תופס ראש על אנטיביוטיקה. אבל עינך הרואות - העובדה הפשוטה היא שיש שוק שחור, כבר עכשיו. למה? משום שהעקרון הפשוט תקף - הידוק הפיקוח מוביל לשוק שחור. אני לא רואה מה בדיוק הבעיה בלהבין את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריחואנה היתה סם נדיר למדי בזמן האיסור (לא בתור גידול, היא היתה הגידול השני בנפיצותו, לפחות ע''פ מאמרי קונספירציה מסויימים, וגם היה חוק שמחייב חקלאים במדינות מסויימות להקדיש חלק מהשטח לגידולה) וכמעט ולא היתה בשימוש ע''י האוכלוסיה הלבנה. וגם אז ההוצאה שלה אל מחוץ לחוק כללה יבוא של מילה חדשה כדי ליצור הפרדה רעיונית בין מוצר שחלק מכירים לבין האיסור החדש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |