בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 02/10/06 20:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לצערנו, לאור הפסקה הראשונה בתגובתך תגובה 413312 כנראה שהם די קולעים למציאות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז זו הבעיה, שפרט לנושאים כמו תזונה, שבהם הוא פשוט בן תקופתו, זה ספר ממש טוב. בין הראשונים בארץ שטענו לעליונות האינסטינקטים האימהיים אפילו על אבחון רפואי לפעמים (במובן של:"אם את רואה שהתינוק לא מרגיש טוב אבל הרופא טוען שאת טועה כי אין לו חום/אין לו די חום/הוא נראה בסדר וכולי, תתעקשי כי את מכירה את תינוקך יותר טוב (ויודעת איך הוא בדרך כלל). עצה שאמא שלי אמרה שהיתה חשובה לה מאד, כי שני צאצאיה יכולים לגסוס בלי שחומם יעבור את ה37.4), וטוען כי בדרך כלל (חייבת להיות הסתייגות כי יש אנשים מוזרים בעולם) האינסטינקט האימהי לצורת ההתנהגות היאותה עם התינוק היא נכונה. הוא מתנגד בתוקף ל"עטיפת" תינוקות עד מוות, (ולנעלים עם פעמונים על תינוקות בני יומם) ודורש מן האם לשים לב שלתינוק לא חם מידי, מציע להוציא תינוק לאויר הצח ככל האפשר (בהסתיגויות של מזג אויר כמובן), ולהשתדל לתת לו גרויים נאותים. הוא ממליץ לאמהות לשוחח עם התינוק ולשיר לו, ולא להניחו לבכות לבד, וזה בתקופה שהאמונה היתה שתינוקות "מתפנקים" אם מחזיקים אותם יותר מדי. ברור שהרופא היקר היה מתפלץ אם הוא היה רואה הורי רצף עם מנשא, ותינוקות שיונקים בלעדית עד גיל 6 חודשים וממשיכים עד גיל שנתיים ויותר, אבל כמו שכבר אמרתי, הוא היה בן תקופתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הרופא ומה שם הספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר פנחס שרשבסקי, "את וילדך", הוצ' לוין אפשטיין, מהדורה מעודכנת לשנת 1980. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעליים עם פעמונים? היתה אופנה כזו? (שמעתי רק על חורים באוזניים בגיל 4 חודשים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שכן, אחרת למה לו להתריע נגד? (מטעמים בטיחותיים, נוחותיים ואסתטים, אגב.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלקים מהודו1 נהוג לענוד צמידי קרסול עם פעמונים על קרסולי התינוקות. חשבתי שזה מטעמי אופנה (כי הנשים הבוגרות הולכות עם צמידי קרסול כבדים) עד שגיליתי שאחת הסיבות היא כדי לשמוע שהילד באזור. 1ולפי מוזיאון ישראל - גם בתימן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק תינוקות בהודו אלא גם חתולים ואפופידים: יש השמים פעמון לקולרו של החתול, כדי שזה לא יצליח לתפוס ציפורים. לגבי המקרה השני, מאחר והיתה לי הליכה מהירה ושקטה, נוצרה בעיית בהלה באחד האגפים של משרד בו עבדתי, כאשר שוב ושוב הייתי פונה אליהם מבלי שהם שמו לב שהגעתי לשם. באחת מפעילויות הגיבוש של החברה קיבלנו מתנות שכללו רכיב פעמוני. מאחר ומצב עניינים זה חרא לי, הייתי ער לאפשרויות הגלומות בכך, ועקרתי את הפעמון מן הרכיב ולפני הכניסה למשרד קשרתי את הפעמון למכנסיי. זה החזיק יום אחד, כאשר דנדונו הדק וחודר הקירות של הפעמון שיגע את כל החברה. בסופו של דבר למדתי לגרור רגליים ולנקוש עקבים ברצפה, כאחד האדם, לפחות כאשר אני במשרד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצבים כאלו מקובל לשיר את נעימת הדרדסים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(: | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |