|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה על הקישור להופעה הנפלאה של עירד יבנה. מענין אם הסופרת ראתה את הוידאו כשכתבה את הספר - שימו לב למשל לשימוש במלה ''פרוקרסטינציה'' בהופעה וגם בספר. |
|
||||
|
||||
נועה, שימי לב גם לכך שעילאי בהט משיג מאוניברסיטת "רדוודס" תנאים מופלגים בזכות העובדה שיש לו משרה ב... MIT |
|
||||
|
||||
המקום היחידי שנתקלתי עד היום במילה הזאת זה הספר הפיקטיבי בשם זה שכתב כביכול ט. ס. גארפ (Procrastination by T.S. Garp). (הספר הזה מזכיר ספר אמיתי של ג'ון אירווינג בשם Setting free the Bears) |
|
||||
|
||||
עוד ספר עם דובים של אירווינג, נוסף לשניים שאני מכירה? מה יש לו מדובים? (שואלת ברצינות). |
|
||||
|
||||
דובים, וינה ואגרוף (שהפך לסקווש הספרים האחרונים. כנראה שהוא מזדקן). לא שמת לב עד עכשיו? בדיוק כמו ילדים בני חמש שקורה להם משהו רע אצל אוסטר, וגיבורים שהם תמיד בני 11 אצל קינג. |
|
||||
|
||||
בגלל ששמתי לב הפסקתי לקרוא אותו. |
|
||||
|
||||
יש לאירווינג שני ספרים וסיפור קצר עם דובים, מתוך סך של 11 רומאנים. זה לא נראה לי משהו אובססיבי מדי, בעיקר שהתפקיד של הדובים בספר הוא שונה מאוד בכל אחד מהם. הספר "Setting free the bears" (אין לי מושג אם הוא תורגם לעברית) הוא הראשון שלו (1968) ובעיני, הוא אחד מהטובים ביותר שלו. הוא מתרחש כולו באוסטריה וביגוסלביה בשתי תקופות זמן - 1967 ו1942-6. לדובים אין בו חלק פעיל. הדב הבא הוא דונה בסיפור הקצר "The Pension Grilparzer" שמופיע כסיפור הראשון של גארפ (וכן בספר "Trying to Save Piggy Sneed") והאחרון הוא הדובה סוזי ב "The Hotel New Hampshire". דרך אגב, גם האבקות לא מופיעה בכל הספרים שלו (למיטב זכרוני רק בגארפ, "The Hotel New Hampshire" ו"The 158-Pound Marriage" - שלושה מ11). וינה מופיעה הכי הרבה וגם היא רק בחמישה הראשונים. אני עדיין קורא אותו, פשוט כי אני נהנה מהשפה שלו ומהיכולת המדהימה שלו לספר סיפור (אני צריך לקנות ולקרוא את "Until I Find You"). |
|
||||
|
||||
האבקות יש גם באוון מיני, או שאני מתבלבל עם כדורסל? |
|
||||
|
||||
אכן כדורסל. לא זכורה לי שם האבקות. |
|
||||
|
||||
תודה על הפירוט. את גארפ אהבתי כמו את כולם, והמשכתי איתו (דרך מלון ניו המפשייר), עד שנתקעתי ב-50 העמודים הראשונים של אוון מיני (באנגלית אומנם), כשפשוט לא הבנתי מה האיש הזה רוצה מחיי. וכך, בתיאור המצב הכל-אמריקני עם מוטיבים נוצריים, אני מעדיפה דולי פנינים נשכחים כמו נתנאל וסט (גברת לב בודד)1 או ג'ון צ'יבר (עץ התפוחים). 1 תגובה 54438 כמעט התבלבלתי וכתבתי נתנאל הות'ורן. |
|
||||
|
||||
הספר על אוון מיני הוא (בעיני) מאוד ביקורתי כלפי הקתולים והקתוליות ועקב כך הוא כולל מוטיבים קתולים רבים - אוון מיני הוא מעין ישו מודרני, ואני לא אפרט מחשש לספויילרים. באופן אישי מאוד אהבתי את הספר וקשה לי להאמין שניתן לתרגם אותו לעברית בצורה טובה. באופן כללי, הספרים המוקדמים יותר של אירווינג הם היותר קלים (ויותר קצרים בד"כ, למעט "The fourth Hand" שהוא גם קליל וגם קצר). אני ממליץ על כל השלושה שקדמו לגארפ. הספר היחיד שלא ממש נהנתי ממנו הוא "A Widow for one Year". כאמור, את האחרון שלו ("Until I find you") לא קראתי. סתם אנקדוטה, בעקבות הסרט "העולם ע"פ גארפ" פיתחתי תעוב עמוק כלפי רובין וויליאמס ואני משתדל להמנע מסרטים בכיכובו. לעומת זה הסרט "מלון ניו-המפשייר" הוא סרט נהדר. |
|
||||
|
||||
זהו, שתיארתי לעצמי שאוון מיני (ילד קטן מכפי גילו, ג'ינג'י ומעצבן, נכון?) הוא מעין ישו מודרני, וזה בלי לקרוא אפילו עשירית העלילה. נו טוב. |
|
||||
|
||||
ודאי שמלון ניו המפשייר הוא סרט נהדר. וקינסקי בהחלט לא מזיקה לו... |
|
||||
|
||||
אני בעיקר התרשמתי דוקא מג'ודי פוסטר, אבל זו שאלה של טעם. |
|
||||
|
||||
כנראה. קשה לי להבין איך אפשר להעדיף את פוסטר על קינסקי המדהימה. |
|
||||
|
||||
את תגובה 356145 לא קראת? |
|
||||
|
||||
את התגובה קראתי, את הקישור לא. |
|
||||
|
||||
הוא התכוון לדחות את זה, אך שכח. |
|
||||
|
||||
משהו כזה. את רוב התגובות (והמאמרים) באייל אני קורא מהעבודה ואני לא יכול להרשות לעצמי לקרוא גם את הקישורים. לפעמים אני מרפרף, לפעמים אפילו זה לא. |
|
||||
|
||||
"מלכוד 22" מכיר? From General Peckem's office on the mainland came prolix bulletins each day headed by such cheery homilies as 'Procrastination is the Thief of Time' and 'Cleanliness is Next to Godliness.'
General Peckem's communications about cleanliness and procrastination made Major Major feel like a filthy procrastinator, and he always got those out of the way as quickly as he could. |
|
||||
|
||||
לא קראתי את המקור. |
|
||||
|
||||
התכנון של הבית שלי כלל חצר מונמכת בשטח של 4X5 מטרים בערך שבצדה האחד קיר הבית שכולל את חלונות המרתף והממ"ד, בצד ממול יש קיר בטון גבוה שגובל את המגרש שלי, צד אחד גובל בקיר התמך של החניה והצד האחורי מסתיים במסלעה שמעליה שאר החצר בגובה המקורי של המגרש. חצר כזאת דורשת סידורי ניקוז מיוחדים ולכן במרכזה יש בור בעומק של כ-3 מטרים מדופן מהצדדים בטבעות בטון, אך ללא קרקעית יצוקה. הבור הזה אמור לקלוט את מי הגשמים מהחצר ולאפשר להם לחלחל לאדמה מתחת לגובה הרצפה של המרתף ועל מנת למנוע הצפה במקרה של גשם חזק במיוחד הייתי צריך לשים משאבה בקרקעית הבור עם צינור שיוציא את המים החוצה. כמובן שכל הקיץ הקפדתי לציין לעצמי שעד החורף צריך להתקין משאבה אבל רק לפני שבועיים קניתי משאבה וצינור תוך כוונה אמיתית להתקין אותה מתישהו. התחזית לסופ"ש האחרון המריצה אותי לעשות את זה ביום שישי בצהרים וזה היה באמת בזמן הנכון, כי עוד באותו ערב התנפל עלינו שבר ענן שהציף את החצר ואלמלא המשאבה זה היה יכול להיות ממש רע. |
|
||||
|
||||
התשובה בעוד שבועיים, אם עדיין תצטרך אותה אז. |
|
||||
|
||||
למה הניקוז של החצר לא מחובר לניקוז הכללי של הבית? לאן בכלל שולחת המשאבה את המים כרגע? |
|
||||
|
||||
א. אסור לחבר ניקוז מי גשם לביוב. ב. הביוב של הבית יותר גבוה מהחצר השקועה. המשאבה מוציאה את המים לחניה וממנה הם זורמים מתחת לשער אל הרחוב. |
|
||||
|
||||
ואם בפרוקרסטינציה עסקינן האייל האלמוני, באיחור של חצי שנה בהגשת התזה. |
|
||||
|
||||
זה באמת מעניין, אם כי לא הייתי נתלית דווקא במילה "פרוקרסטינציה". במהלך הלימודים שלי היינו חשופים לסדנאות אינסופיות (ומועילות, במידת מה) על how to beat procrastination, כך שהמילה הופכת לחלק מאוצר המילים היומיומי שלך (בניגוד ל"דחיינות", למשל). |
|
||||
|
||||
אם כך, תועלה נא באוב גם "הממלכה הפנימית" - דיון 2041 . |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |